פסק-דין בתיק עפ 72290/04

1.         כתב האישום נגד המערער ייחס לו עבירת איומים. על פי הנטען, בתאריך 5/12/02 איים המערער על עו"ד עמירם רוזנברג (להלן: המתלונן) במשרדו של זה האחרון בפתח תקווה. האיום התבטא, בין היתר, באמירה "סופך יהיה כמו עו"ד אבי אורן" (עו"ד שנרצח ע"י לקוח שנים ספורות קודם לאירוע נושא כתב האישום).

בבימ"ש קמא הורשע המערער לאחר שמיעת הראיות ועל כך הערעור בפנינו.

2.         מספר ראשים לערעור.

א.      השגות כנגד הדרך בה נוהל הדיון בבימ"ש קמא. המערער לא היה מיוצג. בין היתר הפנה ב"כ המערער את תשומת לבנו לכך שבימ"ש קמא נטל לידיו את חקירת המערער, וזאת במהלך עדותו של עד התביעה המרכזי, המתלונן, כאשר המערער חקר אותו חקירה נגדית (ראה עמ' 6 לפרוטוקול);

ב.      השגות כנגד ממצאיו העובדתיים של בימ"ש קמא. לעניין זה טען הסניגור כי המתלונן עצמו לא שמע את האיום שצוטט לעיל. היו אמנם עדים אחרים שהעידו על כך, אולם לנוכח עדותו של המתלונן כי לא שמע את האיום, מתעורר קושי באשר לעדותם של העדים הנוספים ומכאן שקיים ספק באשר לנתונים העובדתיים;

ג.        בימ"ש קמא " לא שקל מספיק את הסיטואציה הקשה בה היה נתון המערער". המערער היה חייב כספים לבנק דיסקונט (להלן: הבנק), המתלונן ייצג בזמנו את הבנק והמערער הגיע עימו להסדר תשלומים ואף פרע תשלום ראשון מן החוב. המערער קרא בעיתון שהבנק ניתק את קשריו עם המתלונן בשל תלונות על התנהגותו ויושרו. על רקע זה פנה למתלונן בנסיון להשיב את כספו. לדבריו, סירובו של המתלונן, "הביא אותי למצב שכל המרירות של החיים שלי עלו לי למעלה, התסכול שלי עלה לי למעלה". על רקע זה התפתח העימות המילולי בינו לבין המתלונן;

ד.      גם אם הוכחה במקרה זה עבירת האיומים, היה מקום לסיים את ההליך ללא הרשעה. למערער, כך על פי הנטען, ניתנה הבטחה על ידי ראש עיריית בת ים לקבל תפקיד כמנהל מחלקה בעירייה. ההרשעה תעמוד בעוכריו בנושא זה. שירות המבחן, אליו הופנה המערער, אמנם נמנע מהמלצה באשר לסיום ההליך ללא הרשעה, והשאיר את העניין לשיקול דעת ביהמ"ש, אולם זאת משום שהמערער "לא ביטא מיוזמתו מצוקה הקשורה למשמעות הרשעתו בדין" (עמ' 2 לתסקיר מיום 20/9/04). ראוי היה ששירות המבחן יתייחס לסוגיה זו, חרף עמדתו זו של המערער;

ה.      הראש הנוסף הינו ערעור על העונש שהוטל. בימ"ש קמא הטיל על המערער 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס ותקופת מבחן של שנה. לדעת הסניגור, היה מן הראוי לבטל את עונש הקנס בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המערער, במיוחד כך כאשר התביעה לא עתרה להטלת קנס.

3.         שמענו את טיעוני הצדדים. כיוון שהתרשמנו שיש ממש בטענתו של הסניגור לעניין ניהול הדיון בבימ"ש קמא, הצענו במהלך הדיון בפנינו הצעה מסוימת שנועדה להביא לסיום ההליך בדרך שתהיה מקובלת על שני הצדדים. הצעתנו לא נתקבלה על ידי התביעה, שעל כן חזרנו לנקודת המוצא, קרי, דיון בערעור עצמו.

4.         לאחר שבחנו את כל הטענות שהעלה הסניגור, דעתנו היא כי אין מקום להתערב בנושא ההרשעה, יש מקום להתערבות מסוימת בנושא העונש, הכול כפי שיובהר להלן.

באשר להרשעה, אלו הנימוקים שבגינם אנו סבורים כי על ההרשעה להישאר בעינה:

א.                  לא מצאנו יסוד להשגותיו של הסניגור באשר לממצאים העובדתיים כפי שנקבעו ע"י בימ"ש קמא. המתלונן אמנם לא שמע את האיום הספציפי שהובא לעיל. יחד עם זאת, היו עדים אחרים ששמעו אותו. אין כל צורך כי דווקא המתלונן ישמע את האיום. לא היתה סיבה לפקפק בעדותם של עדים אלה ודברי המתלונן אינם מכרסמים במשקל עדויותיהם. לפיכך, כמימצא עובדתי, תיוותר בעינה הקביעה כי המערער אכן איים על המתלונן, בין היתר באמירה כי סופו יהיה כסופו של עו"ד אבי אורן;

ב.                  האיום הוא אכן איום מכוער, ממשי ביותר ולא מותיר הרבה מקום לדמיון.

ג.                    באשר לאופן ניהול הדיון, כפי שצויין לעיל, מקובל עלינו כי לא היה מקום לכך שבימ"ש יטול לידיו את חקירתו של המערער, במיוחד כך כאשר זה האחרון אינו מיוצג והדבר נעשה במהלך עדותו של המתלונן וטרם החלטתו של המערער, כנאשם, אם להעיד או להימנע מלהעיד. עדיין, בהיבט כולל, איננו סבורים כי נגרם למערער עיוות דין (וראה לעניין זה סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בסופו של דבר ממצאי הכרעת הדין לא הושתתו על האמור באותה חקירה שניהל בימ"ש קמא. הדברים למעשה לא היו שנויים במחלוקת ונאמרו מאוחר יותר על ידי המערער עצמו, במהלך עדותו בביהמ"ש;

ד.                  אנו מקבלים כי המערער אכן היה במצוקה לאחר שקרא בעיתון כי המתלונן שלשל כספים לכיסו, זמן קצר לאחר שהוא עצמו הגיע איתו להסדר תשלומים. יחד עם זאת, על פני הדברים, משהגיע המערער להסדר תשלומים, לא היה כל חשש שמא יידרש ממנו לשלם פעם נוספת סכומים שכבר שילם, ומכל מקום, הדרך לפתרון בעיה מסוג זה, בוודאי אינה באמצעות איום על חייו של עוה"ד;

ה.                  משקבענו כי ממצאיו העובדתיים של בימ"ש קמא יישארו בעינם, נותרה על הפרק שאלת סיום ההליך ללא הרשעה. ככלל, איומים על חייו של פלוני (לצד איומים נוספים) אינם מסוג העבירות שבימ"ש ייטה לסיים את ההליך בגינן ללא הרשעה. עדיין, לעולם כל מקרה ונסיבותיו. בשל הנסיבות המיוחדות בתיק זה, בחנו בקפידה את האפשרות לסיום ההליך בדרך זו. בחינת הדברים הביאה אותנו לכלל מסקנה כי המקרה הנוכחי איננו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין אי הרשעה. נתחיל מכך שאין זו הרשעתו הראשונה של המערער. למערער הרשעה אחת ישנה משנת 1983. בימ"ש קמא אמר כי הוא מתעלם מהרשעה זו וכך נעשה גם אנו. יחד עם זאת, קיימת גם הרשעה נוספת, הגם שבעבירה מסוג שונה, משנת 1995. קיומה של הרשעה זו מצביע על כך כי הנזק שייגרם למערער מן ההרשעה איננו בלתי פרופורציונלי לאינטרס הציבור בסיום ההליך בדרך של הרשעה, שהרי הכתם בעברו כבר מצוי באותה הרשעה שגם אם התיישנה, טרם נמחקה. הקריטריון הנוסף שלא התקיים במקרה זה הינו נזק קונקרטי כתוצאה מההרשעה. המערער טען, כפי שצויין לעיל, כי הרשעתו לא תאפשר לו לקבל תפקיד בעיריית בת ים. הטענה כי מדובר בתפקיד תלוי ועומד הממתין לו מאז קיומם של הליכים בבימ"ש קמא ועד היום היא טענה שעל פניה איננה נקייה מספקות. באופן חריג ולבקשתו של המערער קיבלנו מכתב מעיריית בת ים, שהונפק היום, כפי שעולה מתאריכו. ליתר דיוק, המכתב הונפק בין שמיעת הערעור בבוקר לבין מתן פסק הדין בצהרי היום. גם עיון באותו מכתב אינו מצביע על כך כי מדובר במשרה קונקרטית הממתינה למערער והמכשול היחיד בדרך לקבלתה נעוץ בהרשעתו בתיק הנוכחי. לא שמענו נימוקים נוספים יחודיים, שמצדיקים, כאמור, את השימוש בדרך החריגה של הימנעות מהרשעה. לפיכך ההרשעה תישאר בעינה.

ו.                    אנו רואים עם זאת להתערב בענישה ולבטל את הקנס. נראה לנו כי ביטול הקנס במקרה הנוכחי ייתן ביטוי הולם למצוקה שחש המערער, כמתואר לעיל, עקב חששו שכסף ששילם למתלונן במאמץ רב, לא יגיע אל הבנק. אנו נותנים משקל גם לכך כי התביעה עתרה במפורש להטלת מאסר על תנאי ופיקוח, ולא ביקשה להטיל קנס. ככלל, בימ"ש אינו מחמיר מעבר למה שנתבקש, שעל כן גם מטעם זה - יש מקום לביטול הקנס.

5.         יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם.

ניתן היום, כ"ג באדר, תשס"ו (23 במרץ 2006), במעמד הצדדים.