פסק-דין בתיק עפ 72226/06

השופטת ד' ברלינר, סג"נ, אב"ד :

כללי

1.         בתאריך 24.11.02 הגיע איהב בלעום (המערער בע"פ 72148/06 ומי שהיה נאשם 1 בכתב האישום בבית משפט השלום בתל-אביב, בת"פ 5604/05, להלן: איהב) למשרד הרישוי בחולון, כאשר ברשותו תעודת זהות מזוייפת, הנחזית להיות של חאלד ותד (להלן: המערער)  שהיה הנאשם 2 באותו כתב אישום. הזיוף התבטא בכך שבמקום תמונתו של המערער, נשאה תעודת הזהות את תמונתו של איהב. ברשותו של איהב היה גם טופס בקשה לקבלת רשיון נהיגה על שמו של המערער, שאף הוא נושא עליו את תמונתו של איהב. מצוייד בשני המסמכים הללו (תעודת הזהות וטופס הבקשה) ניגש איהב לבחינת העיונית (תיאוריה), לשם קבלת רישיון הנהיגה בשמו של המערער.    

בכתב אישום שהוגש נגד המערער ואיהב, יוחסו לשניים, בהסתמך  על העובדות דלעיל, מספר עבירות: קשירת קשר לביצוע עוון, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר וכן קבלת דבר במירמה. במהלך שמיעת הראיות הגיע איהב להסדר עם המדינה, מכוחו תוקן כתב האישום נגד איהב בלבד באופן שבמקום קבלת דבר במרמה - הואשם איהב בסיוע לקבלת דבר במרמה. כתב  האישום כלל גם אישום נוסף שיוחס לאיהב בלבד, וגם אישום זה תוקן.

אני רואה לציין נושא זה משום שהנימוק הראשון בהודעת הערעור של המערער הינו כי שגה בית משפט קמא בכך שהרשיע אותו בקבלת דבר במרמה במקום סיוע לקבלת דבר במרמה, בהתאם לאמור בכתב האישום המתוקן. ולא היא. כתב האישום תוקן רק באשר לאיהב ולא למערער שעל כן לא שגה בית משפט קמא בהקשר זה.

מכוח הסדר הטיעון הורשע איהב ודינו נגזר. איהב, ערער בפנינו על רכיב הפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה שבגזר הדין. המדינה הסכימה לקבלת ערעורו ובהתאם לכך ניתן פסק דין שביטל את עונש הפסילה (ראה לעניין זה פס"ד שניתן בתאריך הדיון 30.3.08 בע"פ 72148/06).

הערעור שבפנינו הינו ערעורו של ותד (ע"פ 72226/06). בית משפט קמא (כב' השופט ד' בארי) הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו  לאחר שמיעת ראיות ועל כך הערעור שבפנינו.

עיקרי ממצאיו של בית משפט קמא :

2.      לא היתה מחלוקת על כך כי הראיות שהביאה התביעה הינן ראיות נסיבתיות. התביעה טענה כי הראיות הנסיבתיות מוליכות למסקנה אחת ויחידה, דהיינו כי המערער קשר קשר עם איהב, וזה האחרון ניגש למבחן בשמו ועל פי בקשתו של המערער. בית משפט קמא אימץ את טענתה של התביעה לעניין זה וקבע כי " די בראיות הנסיבתיות כדי להוכיח במידת הוודאות הדרושה במשפט הפלילי את המעשים המיוחסים לנאשם". הראיות הנסיבתיות עליהן נסמך בית המשפט היו כדלקמן:

א.   עדותו של המפקח על המבחנים העיוניים במשרד הרישוי בחולון - העד רחמים מנדל (להלן: מנדל). עד זה הוא שחשף את הפרשה ובעדותו בבית משפט הסביר את התהליך שעובר כל מבקש רישיון וכן את שיגרת הפעולה הנהוגה במשרד הרישוי במקרים בהם מתעורר חשד למירמה. כל נבחן מקבל טופס הנושא את שמו ותמונתו והטופס מועבר לבוחן. הנבחן מזדהה באמצעות תעודת זהות ובתום הבחינה מוחזר הטופס לידיו. הטופס משמש לנבחן בהמשך הדרך כדי לעבור גם את המבחן המעשי. כאשר מתעורר חשד באשר לזהותו של הנבחן מצולם הטופס החשוד. בתאריך הרלוונטי, 24.11.02 ניגש איהב לבחינה ובידיו טופס בו תמונתו, אלא שפרטי הזיהוי שעל הטופס היו פרטי המערער. העד מנדל זכר כי תמונתו של איהב מוכרת לו, ובבדיקה בקלסר של טפסים "החשודים", הסתבר כי אכן איהב כבר ניגש בעבר למבחן התיאוריה בשם אחר (עובדה שבדיעבד אין עליה כל מחלוקת שהרי איהב הודה בעבירות המיוחסות לו). טופס הבחינה צולם והוחזר לידיו של איהב. כל הטפסים הרלוונטים הוגשו כמוצגים. ת/1 ו- ת/2 הם הטפסים הנושאים את תמונתו של איהב כאשר השם עליהם הוא מסארווה מוחמד. זהו השם שבו ניגש איהב לבחינה בעבר וטפסים אלה נשמרו במשרד הרישום. ת/3 הוא צילום הטופס הנושא את שמו של המערער שאף עליו תמונתו של איהב. בדיעבד, הטענה המרכזית בערעור שבפנינו מתייחסת לת/3, ועל כך בהמשך.

בית משפט קמא קבע כי עדותו של מנדל אמינה. בהתבסס על האמון שנתן בעדות, קבע בית משפט קמא כי ת/3 " הוא צילום של טופס הבקשה המקורי שהיה בידי איהב ביום הבחינה. לפיכך, יש לייחס לת/3 משקל מלא כראיה מהימנה המשקפת את הפרטים המלאים של המקור" (פסקה 21 וכן 25 להכרעת הדין);

ב.   הראיה הנסיבתית המצויה בטופס ת/3 מוליכה, כאמור, אליבא דבית משפט קמא, למסקנה אחת ויחידה והיא כי המערער ידע שאדם אחר משתמש בתעודת הזהות שלו וניגש למבחן העיוני בתאריך הנ"ל (פסקה 26);

ג.    בגדר ראיות נסיבתיות נוספות ציין בית משפט קמא את העובדה שמקום המבחן אליו ניגש על פי החשד איהב במקומו של המערער היה בחולון הגם שהמערער אינו מתגורר או עובד בסמוך;

ד.   המערער החליף את תעודת הזהות שלו יום לאחר 24.11.02 (יום המבחן), שאף זוהי ראיה לכך כי ידע על השימוש שנעשה בתעודת הזהות שלו על ידי אדם אחר;

ה.   כללית, באשר למערער, קבע בית משפט קמא כי הוא " עשה עלי רושם בלתי אמין. תשובותיו במהלך עדותו היו מתחמקות ובלתי משכנעות" (עמ' 5 פסקה 20).

הערעור:

3.      ליבת הערעור עניינה השגותיו של הסניגור על השימוש במסמך ת/3 והפרשנות שניתנה לו.  בסופו של יום, כך לטענת ב"כ המערער, עבר המערער את מבחן התיאוריה לא באמצעות הטופס ת/3. המסמך ת/3 איננו המסמך שאיתו פנה למורה הנהיגה  בהמשך הדרך לצורך הלימודים המעשיים, ואיננו המסמך באמצעותו קיבל את רישיון הנהיגה שלו. הטופס האמיתי המשקף את בחינת התיאוריה שעבר המערער מצוי במשרד הרישוי לאחר שהמערער העביר אותו בזמנו למורה הנהיגה שלו. מורה הנהיגה רשם את רישומיו ולאחר שהמערער עבר את הטסט (בפעם השנייה ) הועבר הטופס למשרד הרישוי ושם נותר.

על התביעה מוטל הנטל להמציא לבית המשפט את הטופס ששימש להוצאת רישיון הנהיגה. ת/3 איננו רלוונטי לעניין הוצאת רישיון הנהיגה. ת/3 אף איננו הראיה הטובה ביותר ולא הוכחו התנאים המכשירים קבלתה של ראיה משנית. פרטי המערער האמיתיים מצויים ב- ס/2 שהוא טופס בקשתו של המערער לקבלת רישיון נהיגה ברכב מנועי מיום 30.11.05.  המערער מסכים כי ס/2 איננו הטופס איתו ניגש "לטסט" אולם הפרטים המצויים בס/2, הם אלה המצויים בסופו של התהליך ברישיון הנהיגה שהוא ס/1.

בנוסף: המדינה לא הוכיחה, כך לטענת הסנגור, כי קיים קשר כלשהו בין איהב למערער אפילו לא ברמה של היכרות קודמת. עוד טוען הסנגור כי בית משפט קמא לא דן בכל אחת ואחת מן העבירות ולא פירט "הכיצד נתקיימו היסודות של העבירות הן האקטוס ראוס שלהן והן המנס ראה שלהן אחת לאחת" (סעיף 9 להודעת הערעור).

הערעור כולל פרק נוסף שעניינו הענישה שיידון בהמשך.