פסק-דין בתיק עפ 72204/06

השופטת י' שבח:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט גלעד נויטל) בת"פ 4161/02, לפיו זוכה המערער מעבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והורשע בעבירת שימוש במסמך מזוייף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, בעבירת ניסיון לקבלת דבר במירמה לפי סעיפים 415 + 25 לחוק העונשין ובעבירת בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק העונשין.

על המערער הוטלו 4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי.

הערעור מכוון כנגד ההרשעה בלבד.

רקע עובדתי

המערער הינו בעל השליטה בחברת קרמיטל אי אל בע"מ (להלן: " חברת קרמיטל"), אשר עסקה במועדים הרלבנטים בייצור, ייבוא ושיווק מוצרי קרמיקה, ובבעלותה מפעל ליצור מוצרי קרמיקה ב"ברקן" (להלן: " המפעל"). מבנה המפעל הושכר לחב' קרמיטל ע"י חברת ט.ז. נכסים ובינוי בע"מ (להלן: " חברת ט.ז.") בשליטת מר שלמה טיסר (להלן: " מר טיסר"). בין שתי החברות התגלע סכסוך אשר התברר במסגרת בוררות שהתנהלה בפני הבורר פרופ' הדרי (להלן: " הבורר"). הדיון בבוררות התמקד במהות חוזה השכירות שבין שתי החברות ובחוב נטען של חברת קרמיטל, בגינו הטילה חברת ט.ז. עיקול על ציוד המפעל וכן על חשבונות הבנק של מנהליה.

בחודש יוני 1997 הגישה קרמיטל כנגד חברת ט.ז. כתב תביעה שכנגד (ת/1) וביום 11.12.00 הגישה את כתב התביעה שכנגד המשלים (ת/3). כתב התביעה שכנגד המשלים נסמך רובו ככולו על מוצג ת/4 שהינו לב לבו של כתב האישום והמוקד סביבו נסב  הערעור שבפנינו  (להלן: " ת/4" ו/או " המסמך"). מוצג  ת/4 נחזה להיות הצעת רכש מיום 19.12.97 מטעם חברת לוייאל סיטי אינטרנשיונאל בע"מ מהונג-קונג (להלן: " חברת לוייאל סיטי")  לרכישת ציוד המפעל תמורת סך של 2,250,000  דולר.

מר טיסר סבר כי הצעת הרכש שתמכה בתביעה שכנגד הינה מזוייפת ותלונה שהגיש בנידון למשטרת ישראל, היא שהולידה את כתב האישום נשוא ענייננו.

כתב האישום

בכתב האישום נטען כי במסגרת התביעה שכנגד שהגיש המערער בשם חברת קרמיטל, בה תבע מחברת ט.ז. פיצוי כספי בגין הנזקים שגרמה לה עקב הטלת העיקולים וסירובה להסרתם, זייף "בעצמו או באמצעות אחר ובכוונה להטעות" את המסמך ת/4, הנחזה להיות מכתב שנכתב בשם חברת לוייאל סיטי, בכך שהדפיס אותו וחתם עליו, הוא או באמצעות אחר, בשמו של וויליאם קווק (להלן: " מר קווק"). כן נטען בכתב האישום כי המערער ידע כי המכתב המזוייף מכיל פרטים כוזבים וכי באמצעותו התכוון להוכיח כי עקב אי הסרת העיקול הפסיד עסקה בשווי של 2,250,000 דולר.

עוד נטען כנגד המערער כי צרף את המכתב המזוייף כראיה לתביעתו והגישו לבורר מתוך כוונה להטעותו, בניסיון לקבל במירמה פיצוי כספי בגובה של 9,225,000 ש"ח.

כתב האישום מייחס למערער זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר במירמה, עבירה לפי סעיפים 415 + 25 לחוק העונשין; וכן בידוי ראיות, עבירה לפי סעיף 238 לחוק העונשין.

הכרעת הדין

בית משפט קמא זיכה את המערער מחמת הספק מעבירת זיוף המסמך, והרשיע אותו בשלוש העבירות הנותרות שעניינן שימוש במסמך המזוייף, ניסיון לקבל דבר במירמה ובידוי ראיות, תוך שהוא דוחה את גירסת המערער לפיה אין עסקינן במסמך מזוייף, לפיה לא ידע כלל כי מדובר במסמך מזוייף, אם אכן הינו כזה, ולפיה מי שזייף אותו הינו המתווך שמואל בכר (להלן: " בכר"). בית משפט קמא לא נתן אמון בעדותו של המערער, אשר היתה לטעמו רצופת סתירות, ולא מצא אותה מהימנה בהעדיפו על פניה את עדותו של מר בכר.

בית משפט קמא נתן משקל מכריע לתוכנו של המסמך ת/4, המעיד עליו כאלף עדים שהינו מזוייף, כמו גם לפער הבלתי מתקבל על הדעת בין מחיר הצעת הרכש לבין שוויו של המפעל, אשר הוכח בפניו באמצעות חוות דעת. כמו כן ייחס בית משפט קמא משקל רב להתנהגותו התמוהה של המערער, אשר איננה עולה בקנה אחד עם התנהגות המגלמת הבנה לפיה אכן מדובר בהצעה ממשית, והמתבטאת בחוסר מעש מוחלט ובהעדר כל ניסיון לממש את ההצעה. כן נזקף לחובתו של המערער המועד הבלתי סביר בו עשה לראשונה שימוש במסמך.

בית משפט קמא אף התחשב בעדותו של החוקר אביטל למברסקי ממנה עולה כי נסע להונג-קונג בשליחות מר טיסר ושוחח בטלפון עם מר קווק (קלטת ת/23) אשר במהלך שיחת הטלפון הכחיש מכל וכל את חתימתו על ת/4, כמו גם את בקורו בארץ והכרותו עם המערער.

נימוקי הערעור

בנימוקי הערעור, המחזיקים  62 עמודים, מעלה המערער טענות למכביר, תוך שהוא יוצא כנגד כל קביעה של בית משפט קמא. בראש ובראשונה טוען המערער כי זיכויו מעבירת זיוף המסמך, בין בעצמו ובין באמצעות אחר, צריך לגרור אחריו גם את זיכויו משלוש העבירות הנותרות, שהרי בהעדר ראיה לזיוף המסמך או לקשר בינו לבין זיופו של המסמך, לא ניתן להחשיבו כמי שהשתמש במסמך ביודעו כי הוא מזוייף.

כן טוען המערער כי גם אם אכן עסקינן במסמך מזוייף, הרי שמי שזייף אותו, מבלי ליידע אותו על כך, הינו לא אחר מאשר המתווך בכר, אשר בית משפט קמא בשוגג, כפי שנטען, נתן אמון בעדותו.

המערער מכביר מילים על כשל בבחינת הראיות הנסיבתיות, המתבטא, בין היתר, בפרשנות שגויה של המסמך ת/4, במתן חשיבות מופרזת לטעויות שבו, להערכה פגומה של שווי המפעל, לאי קבלת הסברו  בכל הנוגע למועד בו עשה לראשונה שימוש במסמך וכו'.

עוד קובל המערער על קבלתה כראיה של הקלטת ת/23, למרות אי קבילותה, על קבלת עדותו של החוקר שטרנברג וכן על קבלת עדותו של בכר, הרצופה שקרים וסתירות.

המערער אף טוען למחדלי חקירה המתבטאים בעיקר באי הבאתו לעדות של מר קווק, שהינו עד המפתח בפרשיה.

דיון והכרעה

1.   טוען המערער כי זיכויו מעבירת זיוף המסמך גורר אחריו, בהכרח, גם את זיכויו משלוש העבירות הנותרות הכרוכות בשימוש במסמך המזוייף, וכי בית משפט קמא כשל בעניין, "כשל לוגי".