פסק-דין בתיק עפ 7214/05

השופט א. ואגו:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י. שפסר) ולפיו הושתו על המערערת שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן, מאסר מותנה למשך שישה חודשים לתקופה של 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד המאסר בפועל בעבודות שירות, אשר אותו מבקשת המערערת להמיר במאסר מותנה.

המערערת הורשעה, על פי הודאתה בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, הספקת סם וקשירת קשר לפשע, בניגוד לסעיפים 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973, וסעיף 13 לפקודה הנ"ל, וסעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

העובדות שבהן הודתה המערערת היו שביום 22/2/01 קשרה קשר עם חברה, אסיר בשם קאיד, אשר ריצה עונש מאסר בבית סוהר "אשל", ולפיו תאסוף "משלוח" של סם מסוג הירואין וקוקאין, אשר יוטמן על ידי אדם אחר במקום מסתור, ותעבירנו לאותו קאיד.

המערערת אמנם אספה את משלוח הסם, שכלל 25.99 גרם הירואין ו- 1.36 גרם קוקאין והעבירה אותו בהיחבא לקאיד עת ביקרה אותו בבית הסוהר, ואז נתפסה על ידי הסוהרים. 

המשפט התארך עת רבה, מסיבות שונות שפורטו בגזר הדין, וכאשר הוטל על המערערת העונש נשוא הערעור, במרץ 2005, כארבע שנים לאחר ביצוע העבירה, עמדו בפני בית משפט קמא סדרת תסקירים מטעם שירות המבחן, אודות המערערת, וכן חוות דעת פסיכיאטרית בעניינה, והונחו בפניו מכלול העובדות והנסיבות האישיות המורכבות המאפיינות את המערערת, ועל כל אלה ביסס בית משפט קמא את נימוקיו לעונש דנן.

בגזר דינו ציין כב' השופט שפסר, ובצדק, כי עבירה של החדרת סם בכמות כה גדולה אל בין כותלי הכלא יש בה חומרה מרובה החייבת להתבטא בתגובה עונשית ממשית ומרתיעה, בהיות עבירות כאלה טומנות בחובן תוצאות הרסניות הפוגעות קשות בציבור.

בגזר הדין נעשה איזון בין השיקולים לחומרה, הללו, לבין נסיבותיה האישיות, אשר הוגדרו כ"מיוחדות מאוד" של המערערת, מצבה הנפשי והסוציו-אקונומי והרקע לביצוע העבירה.

מדובר במערערת ילידת 1982, אשר בעת הרלוונטית היתה כבת 19, ואשר נרקם בינה לבין אותו קאיד קשר הדוק שבעטיו התפתתה לשתף פעולה בניסיון החדרת הסם לבית הסוהר, כאשר לא היו צפויים לה כל רווח או טובת הנאה מוחשית מן המעשה, וכאשר מדובר היה בצעירה הסובלת מהפרעות אישיות, ובולמיה, חסרת עבר פלילי והוגדרה כמאופיינת בקווים ילדותיים וחוסר בשלות באישיותה. בית משפט השלום סקר בהרחבה את בעיותיה האישיות ונסיבות חייה הקשות של המערערת, ומשום כך, ומשהמערערת לא שבה לבצע כל עבירה בשנים שחלפו עד מתן גזר הדין, ואף הרתה וילדה תינוק, שאותו היא מגדלת כאם חד הורית (ואביו אינו אותו קאיד שאיתו ניתקה כל קשר), התחשב בכל אלה, וראה להטיל על המערערת את העונש הקל יחסית שהוא נשוא הערעור.

בפנינו טען ב"כ המערערת שיש להוסיף ולהקל עימה על דרך ביטול עבודות השירות והמרת תקופת המאסר בפועל למאסר מותנה, וזאת, שוב, בהצביעו על הרקע הקשה והבעיות האישיות והנפשיות שמהן היא סובלת, ובהדגישו שמדובר היה בצעירה תמימה ופשוטה, שנוצלה על ידי אחרים לצורך אותה שליחות עבריינית, בלא שתצמח לה כל טובת הנאה אישית מכך, וכי התחרטה בכנות על מעשיה, וכאמור, כיום היא אם חד הורית המגדלת את ילדה בלי עזרה חיצונית.

ב"כ המשיב, סבור, מנגד, כי העונש שהוטל על המערערת היה מלכתחילה קל מדי, וכי רק מתוך טעות לא הוגש ערעור על קולת העונש מטעם המדינה.

הוא מצביע על כך כי מתוך התסקירים עולה תמונה של שיתוף פעולה מוגבל וחלקי עם שירות המבחן, התייחסות מטשטשת לעבירה, והימנעות מלקיחת אחריות מטעם המערערת על מצבה, ועל רקע החומרה הנודעת לעבירה שבה הורשעה המערערת אין כל מקום להקלה נוספת בעונש, מה גם שבית משפט השלום כבר התחשב בכל הנסיבות המקלות שהעלה הסניגור.

לטעמי, אכן, גזר הדין כפי שניתן מקל עם המערערת אף מעבר לנקודת האיזון הראויה בין חומרת העבירה והצורך להרתיע את הרבים והפרט מפניה, ולבין הנסיבות האישיות הלא קלות של הנאשם הספציפי. בוודאי שאין לומר שהעונש שהוטל, ובכללו מרכיב המאסר בפועל שהומר לעבודות שירות, חמור מכפי הראוי, ובית משפט קמא היה ער ומודע היטב לכל הטענות לקולא שהעלה גם בפנינו הסניגור המלומד.

מדיניות הענישה ההולמת כלפי אלה המחדירים סמים קשים בכמות כה גדולה אל תוך בתי הסוהר, על כל ההשלכות הנלוות לתופעה חמורה זו, מחייבת, בדרך כלל, מאסר בפועל ממש ולתקופה לא קצרה.

חסד נעשה עם המערערת שבשל מצבה האישי ומצוקותיה נמנעה הערכאה הדיונית ממיצוי הדין עימה ואף עונש המאסר הקצר שנגזר עליה הומר בעבודות שירות.

אין כל מקום, לטעמי, להקל מעבר לכך, ואציע לחבריי לדחות את הערעור ולקבוע מועד לתחילת ריצוי עבודות השירות על ידי המערערת.

הנשיא י. פלפל - אב"ד:

אני מסכים.