פסק-דין בתיק עפ 72117/04

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (כב' השופטת ל' לב-און), ת"פ 1824/03 מיום 25.11.04 לפיו הוטל על המערער עונש של 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 2,000 ש"ח וכן פסילת רשיון נהיגה למשך חודשיים, בחופף לתקופת המאסר.

המערער הורשע בעבירת הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן - החוק).

בערעור נטען כי בית המשפט החמיר עם המערער יתר על המידה. המערער מפנה לפסיקה שיצאה מבית המשפט העליון לאחר מתן גזר-דינו של בית משפט קמא, המשתקפת, בין היתר, ברע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1) 1880 (2006).

המערער מדגיש, בין היתר, כי מדובר בעבירת שב"ח ראשונה ומנגד מדגישה המשיבה את עברו הפלילי המכביד של המערער במגוון עבירות וביניהן, עבירות רכוש רבות, עבירות רכב, מירמה וסמים. יודגש, כי העבירה האחרונה בגליון ההרשעות הקודמות נעברה כשלושה שבועות לאחר העבירה נושא דיון זה.

לאור האיזון המתבקש מהלכות בית המשפט העליון, לרבות הלכת אבו-סאלם הנזכרת לעיל, ובשים לב לנסיבות האישיות של המערער, לרבות הרשעותיו הקודמות, אנו מוצאים לנכון לאזן במידה מסויימת בין מכלול רכיבי הענישה, תוך שאנו מציינים כי מרבית הפסיקה הענפה שהוגשה לנו על-ידי הסניגור, התייחסה לאנשים נטולי עבר פלילי, להבדיל מהמערער שבפנינו. בהתחשב בכל המכלול אנו קובעים כדלקמן:

1.                   אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על חודשיים ימים במקום שלושה חודשים שנפסקו בבית משפט קמא.

2.                   אנו מעמידים את הקנס על סך 4,000 ש"ח במקום 2,000 ש"ח שהושתו על-ידי בית-משפט קמא.

3.                   יתר רכיבי גזר הדין עומדים בעינם.

בשולי פסק הדין אנו מבקשים להעיר את ההערה הבאה: בית-משפט קמא הטיל על המערער פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה כאשר "תקופת הפסילה תחפוף את תקופת ריצוי המאסר בפועל".

לא רק שבית-משפט קמא חפף, כאמור, את תקופת הפסילה לתקופת המאסר ובכך איין למעשה את משמעותה העונשית וההרתעתית של הפסילה, אלא שבית המשפט גם לא התייחס להוראת סעיף 12א(ג4) לחוק, הקובעת כי בית-משפט שהרשיע נאשם בעבירה של הסעה שלא כדין, "יורה על פסילת הנדון מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

ההוראה בדבר פסילה היא הוראה מנדטורית, ואין לבית המשפט שיקול דעת להימנע ממנה. שיקול הדעת שנמסר לבית המשפט מתייחס אך ורק לקיצור התקופה וזאת בהינתן "נסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין".

בית המשפט לא פירט בפסק הדין מהן הנסיבות המיוחדות שבגינן קיצר את התקופה ואף הרחיק לכת וחפף אותה לתקופת המאסר.

ניתן היום, כ"ז בשבט תשס"ז (15 בפברואר 2007) במעמד המערער וב"כ המשיבה (בהיעדר ב"כ המערער, ששוחרר לבקשתו משימוע פסק הדין).

המערער: אני מבקש עיכוב ביצוע של עונש המאסר למשך חודשיים כי יש לי המון תשלומים לבנק שאני צריך לסיים אותם. אני עובד במאפיה. אני מבקש שאת הקנס של 4,000 ש"ח יורידו מההפקדה שהפקדתי בסך 15,000 ש"ח.