פסק-דין בתיק עפ 71965/05

השופטת י' שיצר :

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו (כב' השופט י' ויטלסון), בתיק ת"ד 13000/03, מיום 14.6.05, לפיו הורשע המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ביחד עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.

על המערער נגזר עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע, וכן נפסל רישיון הנהיגה של המערער למשך 10 שנים. בנוסף הוטל על המערער קנס בסך של 5,000 ש"ח.

כתב האישום

2.         כתב האישום מייחס למערער גרימת מותו של יעקב חמד ז"ל (להלן: המנוח) ביום 23.6.03, בשעה 00:30 או בסמוך לכך, עת נהג המערער ברכב פיאט אונו בכביש מס' 4, מכיוון דרום לצפון, כאשר לצדו ישב המנוח.

על-פי הנטען, בסמוך למחלף בר-אילן, סטה המערער באופן פתאומי ממסלול נסיעתו והתנגש ברכב משא חונה מסוג "טויוטה" (להלן: רכב המשא), אשר עמד בצד הכביש על השול הימני עם אורות מחוונים ("וינקרים") דולקים. כתוצאה מהתאונה, נפצע המנוח ונפטר במקום. המערער ונהג רכב המשא, קוזחי ערן (להלן: נהג רכב המשא) נחבלו חבלות של ממש ונזקקו לטיפול רפואי.

למערער יוחסה נהיגה רשלנית, שגרמה למותו של המנוח ולפציעתו של נהג רכב המשא, שהתבטאה, בין היתר, באלה: המערער לא שם ליבו למתרחש בכביש ולא ראה את רכב המשא שחנה בשולי הכביש עם אורות מהבהבים; המערער סטה מנתיב הנסיעה לשולי הכביש; המערער נהג בחוסר זהירות, בקלות ראש ובחוסר מיומנות.

לאור האמור הואשם המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

ההליך וממצאי בית משפט קמא

3.         בבית משפט קמא כפר המערער בהאשמות שיוחסו לו, וטען כי אינו זוכר דבר מאירוע התאונה.

4.         לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, קבע בית משפט קמא כי המערער היה הנהג בעת התאונה וכי המנוח ישב במושב הנוסע, לצידו. ממצא זה של בית המשפט הושתת על עדותו של נהג רכב המשא, שהיה העד היחידי שנכח במקום סמוך למועד התאונה, וכן על עדויותיהם של שני בוחני המשטרה שהגיעו לזירת האירוע והתמונות שצולמו על-ידי הבוחן אייל שמרון (ת/18). עדויות אלה, בצירוף התמונות ת/18, מראות את המנוח יושב במושב הנוסע, תומכות לשיטת בית משפט קמא, בגירסת התביעה כי המנוח ישב במושב הנוסע.

אל מול עדויות אלה, הביאה ההגנה מטעמה את רופא הנט"ן, ד"ר קלנטרוב דוד (להלן: ד"ר קלנטרוב), שהגיש את הדו"ח שערך במקום האירוע (נ/8) ונחקר על הרשום בו, כיוון שבהגינותו ציין שאינו זוכר את אירוע התאונה: " את האירוע בדיוק אני לא זוכר" (פרוטוקול 9.3.05, עמ' 21, שורה 26). מהדו"ח עולה גירסה עובדתית סותרת, לפיה מי שנפטר בתאונה הוא הנהג. בית משפט קמא לא קיבל את עדותו של רופא הנט"ן הנסמכת על הדו"ח, והעדיף את הנחזה מן התמונות ת/18, לשם קביעת ממצאיו: " אני קובע שאני מאמין למה שחוזות העיניים ולא לרישומיו של ד"ר קלנטרוב" (עמ' 32, שורות 13-14 להכרעת הדין).

5.         כמו-כן קבע בית משפט קמא, כי סיבת המוות של המנוח היא תאונת הדרכים שנגרמה בשל רשלנותו של המערער בנהיגה. קביעה זו התבססה על עדותו של נהג רכב המשא, שלא נסתרה, לפיה הספיק לראות את הנוסע בחיים מיד לאחר ההתנגשות (כפי שיובהר בהמשך), וכן, על התצלומים של רכב הפיאט לאחר התאונה (ת/12, ת/13 - צילום מס' 18, 21, 22) ותצלומי המנוח ת/18, מהם הסיק בית המשפט כי גופו של המנוח לא שרד את עוצמת החבטה של כלי הרכב בהתנגשות.

על יסוד כל האמור, נמצא המערער אשם בגרימת מותו של המנוח עקב נהיגה רשלנית, והורשע בכל אשר יוחס לו בכתב האישום.

הערעור

6.         בערעור בפנינו חזר ב"כ המערער להתמקד בטענה המרכזית, כי לא הוכח במידה הנדרשת בהליך הפלילי כי המערער היה הנהג בעת התאונה. טענתו זו הוא סומך על דו"ח הנט"ן  (נ/8), בו נרשם על-ידי ד"ר קלנטרוב כי הנהג הוא שנפטר, וכן על עדותו של הרופא בבית המשפט לפיה הוא שרשם את הדו"ח וכי הדברים הרשומים בו נכונים. בהקשר זה תקף ב"כ המערער את ממצאי המהימנות של בית המשפט, שלא קיבל את גירסת ד"ר קלנטרוב, לפיה, לא נפלה טעות ברישומיו.

7.         עוד טוען ב"כ המערער, כי יש לתת משקל רב לאמור בדו"ח הנט"ן ולהעדיפו על פני התמונות בהן צולם המנוח במושב הנוסע (ת/18). שכן לטענתו, ד"ר קלנטרוב הגיע למקום התאונה לפני הגעתם של בוחני המשטרה, יהבה ג'הד ואייל שמרון שצילם את התמונות האמורות.

בהקשר זה מוסיף ב"כ המערער, כי התביעה לא הביאה עדי הזמה לסתירת עדותו של ד"ר קלנטרוב, על אף שהיה באפשרותה לזמן לעדות את אנשי הצוות הנוספים של הנט"ן שהיו במקום וכן את אנשי כיבוי האש. בדיון לפנינו ביקש ב"כ המערער למחוק את המילים "כיבוי אש".

8.         לטענת ב"כ המערער, עדותו של ד"ר קלנטרוב כי בדק את המנוח על מושב הנהג מעבירה את נטל ההוכחה אל התביעה, להראות כיצד הגיע המנוח אל מושב הנוסע, כטענת התביעה. זאת ועוד, לטענת ב"כ המערער, עולה מתמונת המנוח במושב הנוסע, כי הכסא מושען לאחור וכי המנוח אינו חגור בחגורת הבטיחות. מכאן, לטענתו, נובע שהיתה התערבות כלשהי המחזקת את הטענה כי המנוח הוזז עוד לפני שצולמו התמונות ת/18.

9.         אשר לעדותו של נהג רכב המשא, טוען ב"כ המערער, כי דווקא מעדות זו ניתן להסיק כי הנהג הוא זה שנפטר, אולם בית המשפט בחר שלא להתייחס לחלקים התומכים בטענה זו. ב"כ המערער סומך את טענתו על מספר הנמקות:

א.         נהג רכב המשא ראה את הנהג רכון על ההגה שותת דם, בעוד שהנוסע לידו מנסה להעירו בקריאות " קום, קום" תוך שהוא מנער את הנהג שלוש פעמים, ללא הצלחה. מדברים אלה מסיק ב"כ המערער, כי הנהג היה ללא רוח חיים ולכן לא הגיב, ואילו הנוסע היה בהכרה מלאה. בית משפט קמא, לשיטתו, לא נתן דעתו ל"התהפכות היוצרות" (כהגדרת ב"כ המערער) של התעוררות הנהג ומות הנוסע.

הוא גם מלין מדוע קבע בית משפט קמא, כי " מה שנחזה והצטייר כבקשת הנוסע לנהג כי יקום, וכך לפי תנועות שפתיו הנעות, יכול אף להיות באותה מידה של סבירות, בקשת עזרה נואשת של המנוח, בפרפור חיים אחרון, מהנהג כי יעזור לו" (עמ' 34, שורות 23-25 להכרעת הדין).