פסק-דין בתיק עפ 71943/06

1.         המערערת הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של סרסרות למעשה זנות וסיוע לניהול מקום לשם זנות נשוא האישום השלישי בת.פ. 4990/04 (בימ"ש השלום בתל-אביב - יפו), ונידונה ביום 22.10.06 לחודש מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שרות, וחמישה חודשי מאסר על תנאי שלא תרצה אלא אם תעבור תוך שלוש שנים אחת העבירות בהן הורשעה.

2.         בסעיף 42 להכרעת הדין, המתייחסת למערערת, קבע בימ"ש קמא (כב' השופט בארי), שהמערערת עבדה בבית הבושת בתדירות של מספר פעמים בחודש מיום 21.3.04 עד יום 4.8.04, כאשר במהלך עבודתה, יחד עם נאשמת 3 בתיק הנ"ל, ענתה לשיחות טלפון, הפנתה לקוחות לנשים שעבדו במקום וגבתה מהם את האתנן, וזאת ביודעה שעוסקים במקום במעשי זנות.

3.         בטרם מתן גזה"ד התקבל תסקיר מבחן לגבי המערערת שהמליץ להימנע מהרשעתה מאחר ומדובר בעבירה ראשונה שעברה על החוק, אשר מהווה חריגה בחייה ולא מאפיינת אותה, ומאחר והרשעתה עלולה להוות מכשול משמעותי בעתידה המקצועי כמנהלת חשבונות ובעתידה האישי.

4.         בימ"ש קמא לא נעתר לבקשת המערערת לבטל את הרשעתה חרף נסיבותיה האישיות והמשפחתיות הלא קלות והשתלבותה במקום עבודה מסודר לאחר ביצוע העבירות. ביהמ"ש קמא נימק החלטתו בחומרת העבירות שקשורות לזנות ובצורך להילחם בהן ע"י הטלת עונשים חמורים וכן בעקרון "אחידות הענישה" שכן על נאשמת 3, שהורשעה בביצוע עבירות דומות לאחר שהודתה בביצוען, הוטלו חודשיים מאסר בעבודות שרות ומאסר על תנאי.

5.         המערערת עותרת לבטל את הרשעתה לאור תאור אישיותה בתסקיר המבחן, העובדה שעברה את העבירות בשל קשיים כלכלים ומאחר והיא בחורה נורמטיבית ללא עבר פלילי, ועובדת כמנהלת חשבונות לשביעות רצון מעסיקה.

לטענת המערערת הרשעתה עלולה להכשיל אותה מבחינה מקצועית ואישית ואין זה מן הראוי להטביע בה חותם של פליליות, במיוחד בעבירות שגוררות דימוי חברתי שלילי ביותר.

6.         לצורך ההכרעה בערעור התקבל תסקיר מבחן מעודכן לגבי המערערת ממנו עולה שהמערערת מקיימת קשר זוגי יציב וקבוע עם בן זוגה, ממשיכה לעבוד כמנהלת חשבונות בחברת מחשבים, שם קודמה, והיא רואה במקום עבודתה הזדמנות להמשך התפתחותה המקצועית ולצורך כך החלה ללמוד בקורס הנה"ח סוג 3 במכללה למינהל.

מאחר והתנהגות המערערת נשוא כתב האישום היא התנהגות חריגה ומאחר והרשעתה עלולה להוות מכשול משמעותי בעתידה המקצועי, חוזרת ב"כ המערערת על עתירתה לבטל את הרשעת המערערת מהנימוקים המופיעים בתסקיר המבחן ונתמכים במכתב ההמלצה ממקום עבודתה של המערערת ובאישור מהמכללה למינהל, שם היא לומדת, ומאחר והתנהגותה של המערערת אינה חמורה ביחס לעבירות שנעברו ע"י נאשמים 1 ו- 2 בכתב האישום וגם ע"י נאשמת 3.

7.         ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתה של המערערת מאחר והיא לא נטלה על עצמה אחריות לביצוע העבירות, לאור חומרת העבירות של סרסרות לזנות וניהול בית בושת והעברת מסר שגוי באי הרשעתה של המערערת.

לטענת ב"כ המשיבה מתסקיר המבחן עולה שהרשעת המערערת לא פגעה בעבודתה ואין חשש שתפגע בה בעתיד.

8.         הלכה פסוקה היא שאי הרשעה בבחינת חריג לכלל לפיו משנקבע שאדם עבר עבירה דינו הרשעה. המטרה העיקרית של הליך אי הרשעה הוא שיקומו של הנאשם וכשבימ"ש שוקל מתי להפעיל שיקול זה עליו להתחשב גם בשיקולי ענישה אחרים, לרבות הרתעה ואכיפה שוויונית, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם (ראה פסק דינו של כב' השופט ד. חשין בע"פ 10709/06 פלוני נ. מדינת ישראל, סעיף 6 לפסה"ד ופסק דינו של כב' השופט ד. חשין בע"פ 9040/06 פלונים נ. מדינת ישראל, סעיף 11 לפסה"ד).

בע"פ 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל פד"י נ"ב(3) 337 קבעה כב' השופטת דורנר שניתן להימנע מהרשעה כשהיא פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם או כשסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים.

כב' השופט ש. לוין, כתוארו אז, קבע שורת שיקולים אותם יש לשקול לצורך החלטה בדבר אי הרשעה ובהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, מעמדו ותפקודו של הנאשם והקשר ביניהם לעבירה, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, נטילת אחריות ע"י הנאשם לביצוע העבירה ומידת השפעת ההרשעה על דמויו העצמי ותחומי פעילותו.

9.         ומן הכלל אל הפרט:

איננו מקלים ראש כלל ועיקר בעבירות של סרסרות לזנות וסיוע לניהול בית בושת, אותן עברה המערערת, ואנו שותפים לצורך להילחם בעבירות אלה שפוגעות בכבודן וחרותן של הנשים המועסקות במקומות כמו זה שבו עבדה המערערת.

עם זאת, אין להתעלם מנסיבות ביצוע העבירות ע"י המערערת, דהיינו, מכך שעבדה במקום במשך זמן לא ארוך, שהפסיקה את עבודתה מיד לאחר שנחקרה ע"י המשטרה, שתפקידה התבטא בכך שהפנתה לקוחות לנשים שעבדו במקום וגבתה מהם את כספי האתנן ולא נטען כלפיה שניצלה את הנשים שעבדו במקום.

המערערת אמנם לא הודתה בעבירות שיוחסו לה באישום השלישי אך יש לזכור שהיא, כמו הנאשמים האחרים, זוכתה מעבירה של מטרד לציבור שיוחסה לה בכתב האישום.

מהכרעת הדין לגבי המערערת עולה שלאור הודעתה במשטרה ועדותה בביהמ"ש קבע ביהמ"ש שהיא עבדה כפקידה בבית הבושת אך לא כל יום, כפי שיוחס לה, אלא רק  מספר פעמים בחודש, ושהיא טענה שלא ענין אותה מה הבחורות עושות במקום (ראה סעיפים 40 ו- 42 להכרעת הדין).

10.       מהכרעת הדין ומתסקיר המבחן עולה שאין קשר בין אופי העבירות שבוצעו ע"י המערערת לבין עבודתה כיום כמנהלת חשבונות. התנהגותה של המערערת לא פגעה בנשים שעבדו בבית הבושת שבו עבדה ומאחר ואין לה עבר פלילי והיא הפסיקה את עבודתה מיד לאחר שנחקרה אין חשש שתחזור לבצע את העבירות בהן הורשעה או עבירות אחרות.