פסק-דין בתיק עפ 71904/07

השופטת תחיה שפירא:

1.          בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו (השופטת ד' רייך-שפירא), ובו הוטלו על המערערת 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על-תנאי וצו מבחן לתקופה של 18 חודשים מיום שחרורה ממאסר.

על רכיב המאסר בפועל עומד הערעור.

2.          המערערת, אלמנה ואם ל- 6 ילדים, הורשעה על-פי הודאתה, במסגרת הסדר-טיעון, בעבירות של הפרת חובת דיווח על-פי סעיף 368ד(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") והזנחת ילדים ומושגחים אחרים, על-פי סעיף 362 לחוק העונשין.

            המערערת הודתה, כי במועד בלתי-ידוע בחודש יוני 2006, תפסה בכף את בנה הבגיר, יליד 1987 (להלן: " הבן") כשהוא שוכב מעל בתה הקטינה, ילידת 1999 (להלן: " הבת" או "הקטינה"). המערערת נזפה בבן ואיימה כי תגרשו מביתה אם יחזור על המעשה, אולם לא דיווחה על האירוע לפקידת-סעד או למשטרה, כנדרש בחוק.

            במהלך חודש יולי 2006, על רקע המלחמה בצפון הארץ, עברו המערערת ועמה הבן והבת לתל-אביב והשתכנו במלון. בתאריך 2.8.2006 הצטרף לחדרם במלון חבר של הבן,    ד' ט' יליד 1989 (להלן: " החבר"). או אז, עברה המערערת להתגורר בבית חבר ברמת-גן, כשהיא מותירה את הבת הקטינה, שהייתה אז כבת 7, במלון באחריות הבן.

            בתאריך 7.8.2006, כשביקרה בחדרם של ילדיה במלון, תיארה והדגימה הבת בפני המערערת מעשים מיניים שנעשו בה, ובאומרה זאת הביטה בבן. למרות זאת, המערערת לא עשתה מאומה, עזבה את המלון כשהיא מותירה, שוב, את הבת יחד עם הבן, ולא דיווחה על האירוע כמתחייב על-פי החוק.

יומיים לאחר-מכן הגיעה המערערת שוב לחדר המלון, ואז פנתה אליה שוב הבת והתלוננה כי החבר "נגע וליטף אותי פה", ואף הדגימה מעשה אוננות ושפשוף, זאת כשהיא מביטה בחבר.

המערערת הסתפקה בכך כי פנתה והזהירה את החבר לבל ייגע הקטינה, ושבה ועזבה את המלון כשהקטינה נותרת שוב עם הבן והחבר.

בנוסף לאמור לעיל, הזניחה המערערת את הבת בכל אותם הימים בהם נותרה הבת במלון, בכך כי לא סיפקה לה מזון, לבוש או צרכים חיוניים אחרים שהיו דרושים למחייתה ולשמירת שלומה ובריאותה.

יצויין, כי בסופו של דבר רק בתאריך 11.8.2006, הוזעקה המשטרה על-ידי אנשים שהשתכנו במלון, אשר שמעו צעקות וקולות המתיישבים עם פעילות מינית, שבקעו מן החדר. הקטינה, שהועברה למרכז חירום בתוקף צו בית-משפט, הגיעה כשהיא מוזנחת ומלוכלכת והייתה שרויה בבלבול רב (כך על-פי תסקיר שירות-המבחן).

הקטינה הוכרזה כקטינה נזקקת וניתן צו להוצאתה ממשמורת אמה והשמתה בבית אחותה הבכורה, שהוכרה כמשפחה אומנת עבורה.

3.          בגזר-דינו סקר בית-המשפט קמא את האמור בתסקירי שירות-המבחן, שציירו תמונה עגומה של המערערת, אשר חוותה לאורך השנים אירועים טראומתיים קשים שהשפיעו על תפקודה הרגשי ויכולותיה כאישה וכאם; על הקשר הסימביוטי בינה לבין הקטינה, הסובלת מפיגור קל; ועל ההתדרדרות שחלה, עובר לאירועים נשוא הערעור, בתפקודה ההורי של המערערת, שהתבטא בבריחה מאחריותה לילדיה, הזנחתם ועזיבתה את הבית מבלי אפשרות ליצור עימה קשר.

עוד הזכיר בית-המשפט קמא את העובדה כי בינתיים שולבה המערערת בקבוצה טיפולית, והיא מקפידה לבקר את הקטינה בפיקוח עו"ס, אם כי עדיין "מתקשה לקבל על עצמה את האחריות להזנחת הקטינה".

לאחר דיון מעמיק הן בטיעוני הצדדים, הן במהות העבירות שבהן מדובר והן בשיקולי הענישה הרלוונטיים, קבע בית-המשפט כי למרות הנסיבות האישיות והשיקולים לקולא, מהם לא התעלם, יש לתת את משקל הבכורה לאינטרס הציבורי, הכולל את הצורך בהגנה על הקטינה הנפגעת, ולהעדיפו על-פני נסיבותיה האישיות של המערערת. במיוחד כך, לנוכח עמדתה המיתממת של המערערת וניסיונה למזער את אשמתה, ובשל הצורך להעביר מסר לקטינה, כי "בית-המשפט לא הפקיר אותה ולא נשאר שווה-נפש לעוולה ולפגיעות בגופה ובנפשה בגין מחדלי אימה" (עמ' 11 שרות 23 - 24 לגזה"ד).

בהתייחסו לחשש מההשפעה השלילית שתהיה למאסר המערערת על הקטינה, ציין בית-המשפט קמא כי אין בהשמת המערערת במאסר משום ניתוק הקשר עם הקטינה, ואף המליץ בפני שלטונות השב"ס לאפשר למערערת קשר טלפוני עם הקטינה ומתן חופשות שתאפשרנה מפגשים עמה.

4.          בערעורה שבפנינו מלינה המערערת על חומרת העונש. לטענת באי-כוחה, שגה בית-המשפט קמא בהטילו ענישה מחמירה הכוללת מאסר לריצוי בפועל, וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.          העונש שהוטל על המערערת מהווה סטייה מרמת הענישה המקובלת, ואף במקרים חמורים יותר שבהם הוכחה התעללות ואלימות פיזית בילדים. זאת במיוחד לנוכח העובדה כי, לטענת בא-כוחה, קיבלה המערערת את ה "קשה בעונשים" בכך שהוכרזה כחסרת מסוגלות הורית וילדיה נלקחו מרשותה.

ב.          שגה בית-משפט קמא שלא לקח בחשבון כי מאז חשיפת הפרשה, שיתפה המערערת פעולה עם גורמי הטיפול, ועל-אף המרחק הגיאוגרפי מתמידה ומקפידה היא לבקר את הבת במקום שהותה ועומדת בכל התנאים.