פסק-דין בתיק עפ 71854/07

השופט ש' ברוך:

לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט דן מור), לפיו זוכו המשיבים מן האישומים  בגין עבירות על הוראות סעיפים 117 (ב)(5), 117(ב)(6) ו-117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן: "חוקמע"מ"), שיוחסו להם בכתב האישום.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא

משיבה מס' 1 (להלן: "י.א.מ") ומשיבה מס'  2 הן חברות המספקות שירותי ניקיון ותחזוקה לגופים שונים.

משיבים מס' 3 ו -  4  (להלן: "המשיבים")  הם בעלי המניות והמנהלים הפעילים של משיבות מס' 1 ו - 2.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, בו שני אישומים בגין עבירות על סעיפים שונים בחוק מע"מ שנעברו לכאורה על ידי המשיבים.

על פי כתב האישום, עברו המשיבים על האיסור המופיע בחוק מע"מ, לנכות שכרם של עובדים כתשומות בדיווח  החודשי וזאת על ידי הצגת מצג כוזב, לפיו קיבלו שירותי אספקת כוח אדם מקבלני משנה (להלן: "קבלני המשנה" או "מוגד" ו/או "אוריגון") וניכו את מס התשומות על פי חשבוניות מס שהוצאו להם על ידי ספקי משנה אלה.

בפועל, כך מכתב האישום, לא היו לאותם ספקי משנה עובדים משלהם ולכן גם לא סיפקו למשיבים עובדים.

על פי כתב האישום, בנכותם את מס התשומות כאמור, ניהלו המשיבים פנקסי חשבונות כוזבים, ניכו תשומות שלא כדין והשתמשו במרמה, עורמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס ערך מוסף המוטל עליהם.

בית משפט קמא אימץ את גרסת המשיבים, זיכה אותם מן האשמות שיוחסו להם בכתב האישום וכך קבע (בעמוד 22 להכרעת הדין הדין):

"הנני מזכה את הנאשמים מכל אשמה. אין ענייננו בזיכוי אך מחמת הספק, אלא שלטעמי, אין במעשי הנאשמים כל עבירה. התפיסה כאילו ניתן להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של מוגד ואוריגון, כחברות המספקות כוח אדם וכאילו מדובר היה בעסקה סיבובית של מסירת שיק, קבלת חשבונית והשבת המזומן לידי י.א.מ - חסרת כל בסיס.

אם בעבר הייתה י.א.מ  מעבידתם ומעסיקתם של העובדים, הרי קשרים אלה הופסקו והמעסיקה הנה מוגד או אוריגון...

...העובדים חדלו להיות עובדי י.א.מ, וזהו המצב המשפטי והעובדתי ואין בסמכות חוקרי מע"מ ל"סווגו" אחרת, ולשנותו לנוחיותם לצרכי גביית מס שכלל אינו מגיע מ י.א.מ לקופת מע"מ".

על הכרעת דין זו מוגש כאמור, על ידי המדינה, הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור:

המערערת הפנתה בהודעת הערעור להודעותיהם של המשיבים, בעת חקירתם על ידי חוקרי מע"מ (ת/1 ו-ת/2), מהן עולה כי הם אלה אשר גייסו, העסיקו ופיקחו על העובדים וכן כי חברות מוגד ואוריגון לא סיפקו פועלים ל י.א.מ. לטענתה, טעה בית משפט קמא כשאימץ את גרסת המשיבים בבית המשפט ודחה וביטל את הגרסה שמסרו בחקירתם. כן טענה, כי  טעה בית משפט קמא כשקבע שגרסת המאשימה, לפיה עסקינן בחשבוניות פיקטיביות, נסתרה על ידי המציאות ועל ידי החוזה החתום.

לטענת המערערת טעה בית משפט קמא בקובעו כי המשיבים התקשרו עם קבלני המשנה בחוזה בכתב כדת וכדין, כאשר על פניו ברור כי מדובר ב"שתילת שמות" קבלני המשנה על גבי חוזה קיים שנערך מול צדדים אחרים.

המערערת טענה בהודעת הערעור, כי המשיבים הציגו  בבית המשפט חוזה שהווה טלאי על גבי חוזה אחר שנערך בינם ובין חברת "אגד", מבלי שתנאי ההסכם שונו על מנת להתאימם לצדדים. שמה של חברת "אגד" המשיך והופיע כמעט בכל סעיפי החוזה וחתימת "אגד" ולא חתימת הקבלנים היא זו שמופיעה על גבי אחד מהם- ת/19 ומופיעה בהדבקה גלויה על האחר.

בעניין זה טענה המערערת, כי על המשיבים היה להביא את עורך הדין, שלטענתם ערך את החוזים עם קבלני המשנה, לעדות בבית המשפט ושגה בית משפט קמא כשבחר שלא לייחס לעניין זה חשיבות,  כמו גם כשקבע כעובדה בדוקה ומוכחת שאכן היה עורך דין כזה ורשלנותו היא זו שיצרה את החוזה שהוצג על ידי המשיבים. לטענת המערערת ניתן לראות, על פניו, כי החוזים אינם אלא זיוף וכי המשיבים לא עשו את הצעד המתבקש להוכיח אמיתותם של אותם חוזים על ידי זימון מי שערך אותם.