פסק-דין בתיק עפ 71846/06

השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד :

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, בת"פ 2783/05 (כב' השופטת ש' בן שלמה). המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ועונשו נגזר כדלקמן:

א.      24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי;

ב.      הפעלת מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים, חודשיים בחופף והיתרה במצטבר, כך שעל המערער לרצות 18 חודשי מאסר בסה"כ;

ג.        קנס בסך 2,000 ש"ח (או 30 ימי מאסר תמורתו);

ד.      פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח.

עונש המאסר עוכב על ידי בית המשפט העליון עד להחלטה בערעור. הקנס שולם. עומד בתשלומי הפיצוי.

2.         לפי עובדות כתב האישום:

" בתאריך 18.6.03 בשעה 08:30 או בסמוך לכך ברחוב המכתש 6 בחולון תקף הנאשם את חברו לעבודה איגור פרוזומנט (להלן: המתלונן) בכך שהכה בו באגרופים בלסתו, עד אשר המתלונן נפל ארצה. כתוצאה מהתקיפה הנ"ל נגרם למתלונן שבר בלסת והוא נזקק לטיפול רפואי שכלל ניתוח".

הכרעת הדין

3.         בית משפט קמא ציין שלא הייתה מחלוקת כי בסוף יום העבודה, לאחר ויכוח מילולי, תקפו המתלונן והמערער זה את זה. גדר המחלוקת היה מי תקף ראשון, והאם המערער הוא שגרם לחבלות של המתלונן.

בית המשפט לא הכריע בשאלה העובדתית מי החל את הקטטה, " הגם שנוטה אני לקבל את גרסת המתלונן" (עמ' 46).

באשר לטענת המערער כי אשת המתלונן טלפנה אליו לאחר המקרה וניסתה לסחוט אותו, ולעתוי הגשת התלונה, נקבע: " אין זה מן הנמנע שאשת המתלונן התקשרה ודרשה פיצוי בגין חבלת בעלה, ומשלא נענו הוגשה התלונה" (עמ' 46).

בית המשפט קבע כי לא עומד למערער סייג ההגנה העצמית.

הערעור על הכרעת הדין

4.         לעניין הכרעת הדין נטען כי הסנגוריה עוררה ספק באשר לתחולת סייג ההגנה העצמית, אשר המערער זכאי ליהנות ממנו. נטען כי גרסת המתלונן מגלה פגמים וסתירות, בעוד גרסת המערער לאירועים עקבית. כן נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין התקיפה והחבלות.

5.         לטענת המערער, המתלונן הוא שהחל בתגרה, ועל כן עומד לו סייג ההגנה העצמית. בית המשפט לא הכריע בשאלה מי פתח בתגרה, ועל כן יש להניח לטובת המערער שהמתלונן הוא שתקף ראשון. המערער התגונן מול התקפתו של המתלונן, לאחר שבאירוע קודם ניסה המתלונן לתקוף אותו. לא ניתן משקל לעובדה שהעדים, עובדי המקום, תארו את המתלונן כאדם אלים, וסיפרו כי בעבר ניסה לתקוף את המערער וגם אדם נוסף. בית המשפט לא קבע כי גרסת המערער אינה אמינה וכי הוא מוצא את גרסת המתלונן מהימנה.

כן נטען כי שגה בית המשפט בהבנת דברי עד ההגנה יבגני בשין, אשר תאר את ניסיונו המר עם המתלונן, ולא עם המערער, כפי שקבע, בטעות, בית משפט קמא.

טענה נוספת הינה, כי בית המשפט סירב לשמוע את עדותו של עד בשם ולדימיר בויצ'וק, מהנימוק שאינה רלוונטית, למרות שעד זה התכוון להעיד על מקרה שהמתלונן תקף אותו בעבר.