פסק-דין בתיק עפ 71775/04

א.  כללי :

בשנת 2000 עבד רפאל אלימלך (להלן: המערער) ככימאי בחברת החשמל והשקיע באופן פרטי בניירות ערך שנסחרו בבורסה. בין היתר, פעל במניות של חברת בריל תעשיות נעליים בע"מ (להלן: מניות בריל) וחברת טופר מפעלי אופנה 1977 בע"מ (להלן: מניות טופר). שתיהן היו מניות שהתאפיינו בסחירות נמוכה.

בכתב אישום שהוגש נגדו נטען, כי בתאריכים שונים השפיע או ניסה להשפיע על שערי שתי המניות הללו בדרכי תרמית. כתב האישום כולל שישה אישומים. חמישה מהאישומים מתייחסים למניית בריל. האישום השישי והאחרון מתייחס למניית טופר. שיטת המרמה חזרה על עצמה בכל האישומים.

בקווים כללים ובלי להיכנס לפרטים:

המערער נתן הוראת קנייה של מניית בריל אחת בשער מסוים, גבוה בצורה משמעותית מהשער הבסיסי של המניה בשלב טרום הפתיחה במסחר באותו יום. אותה מניה בודדת שעל קנייתה הורה המערער, קבעה על כן את שער הפתיחה. בהמשך היום, בשלב המסחר הרציף לא התבצעו עסקאות במניה, ולמעשה קניית אותה מניה בודדת היוותה את העסקה היחידה אותו יום. כיוון שכך, שער הפתיחה היווה גם את שער הסגירה. דרך פעולה זו יצרה עלייה בשער המניה בשיעורים עליהם החליט המערער, כאשר קבע את שער הפתיחה. כך למשל, באישום הראשון מדובר בעלייה של 15% משער הבסיס, וזאת בתאריך 30.11.00. ארבעת האישומים שלאחר מכן, יוצאים כל אחד מהם מנקודת הסיום של האישום הקודם. במילים אחרות, אותו שער שהצליח המערער להשיג באמצעות שיטת הפעולה הנ"ל בתאריך 30.11.00 היווה את שער הפתיחה באישום השני המתעד את המסחר ביום 03.12.00 (תאריך האישום השני), וכן הלאה.

באישומים השלישי והרביעי מיוחסת למערער עבירה של ניסיון בדרכי תרמית, זאת משום שהוראת הקנייה (של מניה אחת) בוטלה על ידו מאוחר יותר באותו יום.

באישום החמישי והשישי מדובר שוב בביצוע העבירה במלואה, כאשר באישום השישי מדובר על מניית טופר.

במהלך שמיעת הראיות בבית משפט קמא, בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסדר טיעון והמערער הודה בעובדות כתב האישום שפורטו לעיל. כחלק מההסדר בין הצדדים, הופנה המערער לקבלת תסקיר של שירות מבחן. המדינה הודיעה, כי היא תעמוד על הרשעתו של המערער, להטלת עונש מאסר וקנס. המערער רשאי היה לנסות ולשכנע את בית המשפט כי ניתן להסתפק בסיום ההליך ללא הרשעה.

בית משפט קמא, (כב' השופטת ז' הדסי הרמן - סג"נ), הרשיע את המערער והטיל עליו את העונשים הבאים:

1.       3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות;

2.       12 חודשי מאסר על תנאי;

3.       קנס בסך 10,000 ש"ח, או 50 ימי מאסר תמורתו.

על פסק הדין של בית משפט קמא מונחים בפנינו שני ערעורים: ע"פ 71784/04 הוא ערעורו של המערער המלין על עצם הרשעתו כמו גם על חומרת העונש. ע"פ 71775/05 הוא ערעורה של המדינה הטוענת, כי בית משפט קמא הקל עם המערער יתר על המידה ויש מקום להתערב ולהחמיר בענישה.

במהלך הדיון בפנינו ולאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים, חזר בו המערער מן הערעור כנגד עצם ההרשעה וחלק זה בערעורו נדחה איפוא.

נותרה בעינה סוגיית הענישה.

ב.  טענותיהם העיקריות של הצדדים :

1.   על אלה שמה הסנגוריה את הדגש:

(א)    באשר לעבירה - מדובר אמנם בעבירות על חוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק ניירות ערך). יחד עם זאת, היקף העבירה ונסיבות ביצועה הם שאמורים להיבחן בכל מקרה ומקרה. שגה בית משפט קמא כאשר שם את הדגש על מטרותיו הכלליות של חוק ניירות ערך וגזר מהן את העונש. במיוחד מדגישים הסנגורים את העובדה, כי המדובר בעבירה על סעיף 54(א)(2) שהוא סעיף סל, הכולל בתוכו הן עבירות חמורות והן עבירות קלות יחסית;