פסק-דין בתיק עפ 71740/04

בפני ערעור על פסק דינו  של כב' השופט גולדס, מבית המשפט לעניינים מקומיים פתח תקוה, תיק עמ"ק 855/02, מיום 25.8.04, לפיו הורשעו המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, קרי: אי ביצוע הוראות בהודעה לפי סעיף 3 לחוק העזר לפתח תקוה (מבנים מסוכנים) התשנ"ה-1995, עבירה לפי סעיף 254 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

הערעור מצומצם לחלקו של גזר הדין אשר חייב את המערערים לתקן את המבנים המסוכנים עד לא יאוחר מיום 30.11.04, ולהתחייבות עליה נצטוו לחתום בהקשר לכך.

המערערים  מתגוררים בבנין הנמצא ברח' ברנדיס 31 בפתח תקוה (להלן: "הבנין").

בכתב האישום נטען כי בביקורת שנערכה על ידי מינהל ההנדסה בעירית פתח תקוה נמצא כי הקיר התומך המצוי בקו המגרש האחורי של הבנין  "הסתובב סביב נקודת ההיפוך התיאורטית  ואף החליק מעט... עקב תנועת ראש הקיר נבקע האספלט בחצר האחורית", וכי קירות חדר הגז המצוי בחצר הבנין שקעו ונטו ממקומם בצורה חריגה ומסוכנת.

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 12.11 נשלחה למערערים הודעת תיקון אולם בביקורת שנערכה ביום 4.2.02 הוברר כי המערערים לא מילאו אחר ההודעה ולא ביצעו את העבודה הנדרשת.

בהכרעת הדין שניתנה על ידי כב' השופט גולדס ביום 25.8.04, הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, ובגזר הדין שניתן ביום זה הושת על כל אחד מהם קנס בסך 250 ש"ח.

בגזר הדין אף חוייבו המערערים לתקן את המבנים המסוכנים עד לא יאוחר מיום 30.11.04, ואף לחתום על התחייבות בסך 2,500 ש"ח לתקופה של שנה.

הטענה המרכזית המועלית בכתב הערעור נסבה סביב תקינותו של ההליך הפלילי שהתקיים בבית משפט קמא.

בא-כח המערערים טוען כי ביום בו ניתנה הכרעת הדין לפיה הורשעו המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, היה קבוע התיק לתזכורת בלבד, וממילא לא צריך היה בית המשפט קמא להכנס לדיון לגופו של ענין ביום זה.

עוד נטען ע"י המערערים כי בבית משפט קמא לא בוצע הליך ההקראה וכי כפועל יוצא נפסל ההליך כולו. 

לגופו של ענין נטען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי הקיר מצוי בחזקתם או בבעלותם של המערערים, שכן ממסמך שהוצג בפניו, עולה כי הקיר מצוי בשטחה של החלקה הסמוכה.

עוד נטען כי טעה בית המשפט קמא משלא קבל את חוות דעת המערערים לפיה אין לתקן את חדר הגז לפני תיקון הקיר האקוסטי. 

בפתח הדיון ומשבאתי לברר את הטענה החמורה העולה ממקרא כתב הערעור ולפיה לא נתקיימה כלל הקראה בתיק זה ולפיה הרשיע בית המשפט קמא את המערערים בישיבת תזכורת, הוברר לי כי אין לטענה זו כל שחר.

לכתב הערעור צירפו המערערים את כתב האישום, את פרוטוקול הדיון מיום 11.7.04, את החלטת בית המשפט מיום 13.8.03 הדוחה את הטענות המקדמיות שהועלו על ידם, את פרוטוקול הדיון מיום 25.8.04 וכן את הכרעת הדין וגזר הדין.

והנה, מגישה לי ב"כ המשיבה את פרוטוקול הדיון מיום 11.1.04 ממנו עולה כי נתקיימה גם  נתקיימה הקראה כדת וכדין וכי הטענות בענין זה משוללות כל יסוד.

יתרה מכך, אף הוברר כי ב"כ המערערים, אשר חתום על כתב הערעור וטען לו בפני, נכח בעצמו בישיבת ההקראה ואף השיב בשם מרשיו לכתב האישום.

משכך, אני דוחה את כל הטענות לענין פסלותו של ההליך, אף כי יש בהעלאת טענת סרק שכזו לגרום למחיקת הערעור כולו על הסף.

לגופו של ענין: 

אין חולק כי הקיר נשוא כתב האישום תוחם את חצר הבנין בו מתגוררים המערערים ומצוי בגבולה של חלקה 324, עליה ניצב הבנין. הקיר אף ניבנה על ידי הקבלן שבנה את הבנין.