פסק-דין בתיק עפ 71654/06

זהו ערעור כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר דין שניתנו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב בת.ד. 13141/04 (כב' השופט י. ויטלסון).

ביום 9.1.04 בשעה 10.50 לערך התרחשה תאונת דרכים בצומת הרחובות צירלסון - יהודה המכבי בתל אביב. המערער נהג רכב פרטי ברחוב צירלסון מצפון לדרום והתקרב לצומת. סמוך לצומת לימין הדרך בכיוון נסיעת המערער מוצב תמרור "תן זכות קדימה". אותה שעה נע אוטובוס ברחוב יהודה המכבי ממזרח למערב ובהגיעו לצומת התרחשה התנגשות בין שני כלי הרכב. האוטובוס נפגע בדופן ימין מעט אחרי הגלגל הימני הקדמי. למערער נגרמה חבלת גופנית קלה.

כתב האישום מייחס למערער אחריות לתאונה שנובעת מכך שלא ציית להוראת התמרור שהוצב בכיוון נסיעתו (להלן: " התמרור") ומכך שנהג בקלות ראש. המחלוקת שהתייצבה לפני בית משפט קמא סבה על שאלת עובדה, בדבר מיקומה של נקודת המגע (אימפקט) בין כלי הרכב. אם נקודת המגע מצויה מעבר לקו הצומת בכיוון נסיעת המערער כי אז ברור שהוא הפר את מחוייבותו לפי התמרור ליתן זכות קדימה לאוטובוס בתנועתו. אם, לעומת זה, נקודת המגע מצויה לפני קו הצומת בכיוון נסיעת המערער כי אז ההתנגשות נבעה מסטיה מסויימת של האוטובוס מנתיב נסיעתו אל הדרך שבה נסע המערער וממילא בנסיבות אלה לא ניתן להוכיח שהמערער הפר את חובת הציות לתמרור.

בנקודת המחלוקת העובדתית העידו לפני בית המשפט שלושה עדי ראיה: נהג האוטובוס, נוסעת שישבה ליד המערער ברכבו (להלן: " הנוסעת") והמערער.

נהג האוטובוס העיד בהקשר לנקודת המחלוקת כי: "התאונה היתה על מעבר החציה של הצומת ועוד שניים עד שלושה מטר. המכה היתה במקום שסימנתי X ובאמצע האוטובוס בת/2". התבוננות בת/2 שהוא תרשים של זירת התאונה שנערך זמן מה לאחר התאונה מגלה כי הסימון X מצוי בצידו הימני של רחוב צירלסון סמוך לפני קו הצומת של מפגש הרחובות צירלסון  ויהודה המכבי. לשון אחר לפי האינדיקציה של נהג האוטובוס נקודת המפגש מצביעה על סטיה של האוטובוס מנתיב נסיעתו אל עבר נתיב הנסיעה של המערער.

המערער התבטא מספר פעמים בהקשר לתאונה. לראשונה נרשמו דבריו מפי הבוחן רס"מ מוניר שרוף שהגיע אל הזירה (ת/5). בדברים אלה אמר המערער: "אני מצהיר שלא נכנסתי לצומת והאוטובוס נסע מהר וניסה כנראה לברוח מרכב אחר והוא נכנס בי אני לא מבין איך הגיע לפגוע בי כי הייתי מחוץ לצומת". בהמשך מסר המערער הודעה בענף התנועה ובה ציין כי עצר את רכבו בקו העצירה הסמוך לתמרור וכאשר גילה שדרכו פנויה התקדם ועצר שוב. העצירה השניה התרחשה כשחלקו של הרכב על מעבר החציה הקרוב לצומת ברחוב צירלסון. בשלב העצירה השניה התרחשה הפגיעה. בחקירה הנגדית שלו בבית המשפט הוסיף כי העובדה שלאחר התאונה נמצא רכבו מעבר לקו הצומת ברחוב יהודה המכבי נובעת מכך שהרכב נגרר לתוך הצומת על ידי האוטובוס.

הודעת הנוסעת התקבלה במקום עדות ראשית. בהודעתה  הסבירה כי המערער עצר את רכבו לפני קו הצומת ובהמשך כיוון שנפל צמיד מידיה לרצפה הורידה את ראשה והרגישה תוך כך שהרכב מתקדים ואז התרחשה חבטה שהיא התאונה. היא הוסיפה שהאוטובוס גרר את החלק הקדמי של מכוניתו של המערער. בבית המשפט הדגישה בחקירתה הנגדית כי "גם אחרי התאונה עמדנו לפני קו הצומת וגם כשבא השוטר עדיין היינו לפני קו הצומת".

הבוחן שרוף הגיע אל זירת התאונה זמן קצר אחרי ההתרחשות וערך סקיצה (תרשים שלא נערך בקנה מידה) של הזירה. התרשים מראה שמכוניתו של המערער נמצאת על קו הצומת ממש, אולי בחריגה מינימלית (קו הצומת בצומת הרלוונטי הוא קו אלכסוני שכן צידו השמאלי של הרחוב, בכיוון נסיעת המערער, בולט לפנים ביחס לצידו הימני של הרחוב. לכן, לפי הסקיצה שאיננה בהכרח מדוייקת נמצא רכבו של המערער בחריגה מסויימת קטנה ביותר מקו הצומת בהתייחס לצידו הימני של הרחוב וספק חורג בכלל מן הקו ביחס לצידו השמאלי של הרחוב). עוד נראה מן השרטוט כי רכבו של המערער נמצא ב"תנוחה" אלכסונית ימינה.

השופט קמא בחן את הראיות. התייחסותו לדברי נהג האוטובוס היא זו: "הוא [נהג האוטובוס] נסע ברחוב יהודה המכבי והתקדם לעבר הצומת עם רחוב הרב צירלסון. הנאשם אשר נסע ברחוב צירלסון מכיוון ימין לשמאל... נכנס אל הצומת תוך שהוא עקף כלי רכב אחרים. הנאשם נכנס אל הצומת מבלי להבחין בו... הרכב של הנאשם נכנס והתנגש באוטובוס בדופן ימין... לפי עדותו מיקום ההתנגשות היה במעבר החציה ועוד ב-3 מ' לתוך פנים הצומת כמסומן X בת/2".

השופט חזר גם על עיקרי עדותה של הנוסעת וציין מפי הנאשם רק את העובדה שחלפו שניות ספורות של "גלישה" לכיוון הצומת מרגע העצירה בקו התמרור ועד לתאונה.

מעדויות אלה הסיק השופט שהתאונה התרחשה תוך כניסה של המערער אל הצומת וממילא בכך נכשל הנאשם בחובתו להעניק זכות קדימה לתנועה בכיוון הנסיעה של האוטובוס.

אלא שעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט מציב סימני שאלה גדולים על המסקנות של השופט הנכבד של הערכאה הראשונה. כך למשל, עיון בפרוטוקול מגלה שנהג האוטובוס לא ייחס למערער כניסה אל הצומת פנימה. אכן, נהג האוטובוס אמר שנקודת המפגש היתה כ-2 עד 3 מ' לאחר מעבר החציה אולם עיון בת/2 שהוא תרשים ערוך בקנה מידה מלמד ש-2 - 3 מ' ממעבר החציה הלאה הוא נקודה שאינה מצוי מעבר לקו הצומת. יתר על כן, הסימון X שנעשה בידי נהג האוטובוס מצביע בעליל על מיקום נקודת המפגש שאינו חודר אל הצומת פנימה (המרחק של נקודה X ממעבר החציה הוא 2.5 מ' לערך. עובדה המתיישבת עם התאור המלולי של נהג האוטובוס). 

כיוצא בזה, גם מן הדברים שאמר המערער ומדבריה של הנוסעת קשה להסיק באופן נחרץ כי התאונה התרחשה בתוך הצומת. אכן, הנוסעת וגם המערער העידו על פרק זמן של מספר שניות של תנועה משלב עצירה ראשון ועד להתרחשות התאונה. אולם, איננו יודעים מהו המרחק המדוייק של התקדמות רכבו של המערער באותו שלב. לא מן הנמנע כמובן שההתקדמות היתה בתוך רחוב צירלסון בלי שהמערער חצה את קו הצומת.

המיקום של הרכב של המערער לאחר התאונה תומך בגירסתו בלאו דווקא באפשרות שהתאונה התרחשה בתוך הצומת פנימה.

אכן, קשה להבין כיצד הגיע האוטובוס מנתיבו אל מעבר לקו הצומת בתוך רחוב צירלסון. אולם, הדבר אינו בלתי אפשרי. מכל מקום כדי לשלול את האפשרות הזו צריכה היתה התביעה להצביע באמצעות עדות מומחה על כך שהתאונה לא יכולה היתה להתרחש אלא בתוך הצומת ולא מעבר לה בכיוון רחוב צירלסון.

הדברים שאמרתי מביאים אותי למסקנה חריגה מאוד של התערבות במימצא עובדתי. אלא, שהמימצא העובדתי איננו מימצא של אמון או דחית אמון בעד. זה מימצא האומר לבסס עצמו על דברים שהעידו העדים. מצאתי שההסתמכות על דברי העדים אינה מדוייקת כל צורכה ומכאן ההתערבות במימצא הזה.

מסקנתי היא שיש ספק רב אם התאונה התרחשה בתוך הצומת. כיוון שכך אין לומר שהמערער הפר את חובת הציות לתמרור.

המערער העיד שהוא לא הבחין באוטובוס עד לתאונה. לכאורה אפשר היה לומר שמחדל אבחנה זה מצביע על דרך נהיגה לא ראויה שאולי מהווה נהיגה בקלות ראש. אלא שסוגיה זו לא נבחנה מזווית כזאת לפני הערכאה הראשונה ולנוכח מסקנותי בהקשר למיקום התאונה ספק רב בעיני אם אפשר לייחס למערער קלות ראש בנהיגה. מכל מקום לא היתה למערער הזדמנות להגיב לאישום ברוח זה ולא נשמעו טענות בעניין גם בשלב הערעור.

התוצאה היא שאני מקבל את הערעור ומזכה את המערער מכל אשמה. יש להחזיר למערער את רשיונו המופקד ואם שולם הקנס, יש להחזירו למערער.