פסק-דין בתיק עפ 71560/07

המערער הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בת"פ 3019/06 על פי הודייתו, בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, עבירה על ס' 349(א) ו- (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977

כחלק מהסדר הטיעון הופנה המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן, שאכן הומצא לבית משפט קמא.

בסופו של יום, לאחר קבלת התסקיר, הטיל בית משפט קמא על המערער מאסר בפועל של 8 חודשים, וכן הפעיל מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו של 12 חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל על המערער לרצות 18 חודשי מאסר בפועל.

כמו כן, הוטלו עליו שני מאסרים על תנאי לתקופות שונות.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

בישיבה קודמת שהתקיימה בפנינו לפני חודשיים, עתרה הסניגורית לבחון אפשרות לשילובו של המערער במסגרת מוסד בו יוכל לשהות, כאשר אם תתקבל אפשרות זו - שמא יהיה בה כדי להוות תחליף לעונש המאסר שהטיל בית משפט קמא. באמצעות מסגרת זו ובעזרתה יוכל המערער גם לקבל טיפול (חיצוני) שהוא זקוק לו כדי להתגבר על נטיותיו.

נענינו לבקשת הסניגורית, דחינו את הדיון, והפנינו את המערער פעם נוספת לשירות המבחן, על מנת ששירות המבחן ימציא לנו תסקיר משלים, שבו תבחן האפשרות של השהיה במוסד בית זהבה וכן האפשרות כי המערער יקבל טיפול שיפחית את המסוכנות שבו, כמו כן תבחן מסוגלותו לעמוד בעלות הטיפולים.

היום מונח בפנינו תסקיר של שירות המבחן והתסקיר מדבר בעד עצמו.

איננו רואים לפרט, די לנו אם נאמר כי המסגרת המוצעת מוסד "בית זהבה" לא זכתה ל"ברכתו" של שירות המבחן מהנימוקים שפורטו על ידו. אנו רואים לציין כי ההתייחסות היא עניינית ובוחנת את התאמתו של המקום לשהיית אנשים מסוגו של המערער שבפנינו. כך למשל צויין, כי במקום שוהים יחד בגירים וקטינים. לא קיימת הפרדה בין אנשים שחשודים בביצוע עבירות מסוגים שונים כמו עברייני מין ומשתמשים בסמים והעדר גורמי טיפול מתאימים.

שירות המבחן מתייחס גם להצעה לתכנית טיפולית שנערכה ע"י קרימינולוגית העובדת עם מנהל המוסד. גם תוכנית זו לא זכתה ל"ברכתו" של שירות המבחן. בשורה התחתונה מציין שירות המבחן, כי המערער, לאורך שנים, נמנע משיתוף פעולה, התוכנית הטיפולית איננה הולמת את מצבו ואיננה יכולה לשלול את רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת לחברה מהתנהגותו.

שירות המבחן מציין במפורש כי מדובר בסיכון להישנות התנהגות פוגענית במישור המיני.

בדיון היום בפנינו מבקשת למעשה הסניגורית לחלוק אחת לאחת על קביעות שירות המבחן, הן באשר למוסד הנזכר והן באשר לטיפול המוצע במערער.

לבת הטיעון עניינה בכך, שאין טיפול מומלץ ומוצע על ידי המדינה עבור המערער, ולמעשה המערער נופל בין הכסאות. משום כך הוא יכול להעזר רק במסגרת פרטית, כמו המוסד הנזכר ולא יהא זה מן הראוי למנוע ממנו את הטיפול הנ"ל (שהוא טיפול חיצוני בעזרת המוסד) אם לא יטופל - הוא ימשיך להוות סיכון. לו מטעם זה, יש מקום, אליבא דסניגורית, לבטל את עונש המאסר ולאפשר, כאמור, למערער להשתלב באותה מסגרת, ולשהות במוסד הנזכר.

שקלנו את הטיעונים ואיננו סבורים כי יש לכך מקום.

אין זו הפעם הראשונה שהמערער מורשע בעבירות מסוג זה. לרוע המזל נראה שמדובר בנטיה ובמסוכנות שאין לו שליטה עליהן והוא שב ומבצע עבירות מאותו סוג. הזדמן לנו לדון בערעור קודם על גזר הדין קודם שהוטל על המערער בגין ארוע דומה, והדברים שנאמרו שם צוטטו בגזר הדין של בית משפט קמא.

לצערינו התמונה המשתקפת היום איננה שונה. עצם העובדה שהעבירות נשנו, מדברת בעד עצמה.

לא נוכל לקבל את עתירתה של הסניגורית לפעול בניגוד להמלצתו של שירות המבחן ולהתיר למערער לשהות במוסד "בית זהבה" כתחליף לעונש המאסר. כאמור, שירות המבחן שלל את התאמתו של המוסד להוות תחליף כזה.

בפני עצמו מדובר בצעד חריג ביותר וכאשר הנתונים שמצויים בתסקיר שירות המבחן אינם מעודדים, וזאת בלשון המעטה, איננו סבורים כי יש מקום לצעד חריג זה.

למרבית הצער, המסוכנות של המערער היא כלפי אותו פלח ציבור רגיש במיוחד, וטעון הגנה, דהיינו: ציבור הקטינים. גם במקרה הנוכחי, מדובר במעשים מגונים להם נחשפו קטינים כמפורט בכתב האישום.