פסק-דין בתיק עפ 71545/07

1.         המערער הורשע עפ"י הודאתו בת.פ. 4573/05 (בימ"ש השלום בת"א) בעבירות של סיוע לניהול מקום לשם זנות, קשירת קשר לבצע פשע ועוון, גניבה והחזקת נשק; בת.פ. 5622/05 (בימ"ש השלום בת"א) בעבירה של חבלה חמורה ובת.פ. 3678/06 (בימ"ש שלום בת"א) בעבירות של תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, תקיפת שוטר והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

המערער נידון לשנתיים מאסר בפועל, לעונשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין, לתשלום קנס בסכום של 3,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו, לתשלום פיצוי למתלוננת בת.פ. 3678/06 בסכום של 5,000 ש"ח ולתשלום פיצוי בסכום של 15,000 ש"ח למתלונן בת.פ. 5622/05.

הערעור מכוון כנגד חומרת עונש המאסר וכנגד חיובו של המערער לשלם קנס ולפצות את המתלוננים.

2.         ב"כ המערער טוען ששגה ביהמ"ש קמא כשלא התחשב בכך שאת העבירות נשוא ת.פ. 4573/05 ביצע המערער בשנת 2001, בהיותו בן 21 כשהועסק כשומר במכון ליווי. כמו כן שגה ביהמ"ש קמא כשקבע את מסוכנותו של המערער בקשר לעבירה נשוא ת.פ. 5622/05 שכן היא נעברה כלפי מי שהמערער האמין ששדד את אימו הביולוגית שהתגלתה לו לאחר 16 שנה.

3.         באשר להרשעת המערער בת.פ. 3678/06, כמו גם באשר להרשעתו בתיקים האחרים, טוען ב"כ המערער שביהמ"ש קמא התעלם מכך שהן בוצעו על רקע התמכרותו של המערער לשתיית משקאות חריפים ומכך שהמערער החל בהליך מוצלח של גמילה מהתמכרות זו, ומאסרו יחבל בהליך זה ויחזיר את המערער להתמכרותו.

ב"כ המערער טוען שבימ"ש קמא שגה כשלא התחשב בהודאתו המיידית של המערער, שחסך מזמנו של ביהמ"ש, ובתקופה של שנה וחצי שבה היה המערער נתון במעצר בית.

באשר לקנס ולפיצויים שהוטלו על המערער טוען ב"כ המערער שמדובר בסכומים גדולים ולא מידתיים שלא שקולים לנזק שגרם ואין בידו לשלמם.

4.         ב"כ המשיבה מתנגדת לקיצור תקופת המאסר שהוטלה על המערער ולביטול הקנס והפיצויים שהושתו עליו שכן מדובר בשני מעשי אלימות חמורים, כאשר באחד תקף המערער את בת החבר שלו בחדרה ולאחר מכן תקף שוטרים שבאו לעצור אותו ובשני תקף אדם שהלך ברחוב, גרם לו לאיבוד הכרה והוא נזקק להנשמה ולאשפוז.

לטענת ב"כ המשיבה גם אם המערער היה בגילופין בזמן ביצוע המעשים והם נובעים מהתמכרותו לאלכוהול אין בכך כדי להקל עימו שכן הוא מטיל את האחריות למצבו על אחרים ולא ניצל את ההזדמנויות שנתנו לו ביהמ"ש וקצין המבחן להיגמל מכך.

ב"כ המשיבה טוענת שבימ"ש קמא לקח בחשבון את כל הנסיבות המקלות של המערער ואין כל מקום להתערב בעונשים שהוטלו עליו.

5.         עיון בתאור מעשיו של המערער נשוא הרשעתו מלמד כי מדובר באדם אלים שמסכן את שלומו של הציבור, וזאת אף מבלי להתחשב בעבירות של גניבת אקדח והחזקתו שלא כדין שבוצעו על ידו כשעבד כשומר במכון ליווי בשנת 2001.

בימ"ש קמא עמד בפתח גזר דינו על החומרה היתרה שעולה מ"תיקי האלימות" וכל הדברים שאמר בקשר למסוכנותו של המערער שמוכחת מהם מבוססים כדבעי על התנהגות המערער ותוצאותיה החמורות לעובר אורח, לקטינה ילידת 1989 ולשוטרים שבאו לעצור אותו.

גם אם התנהגותו האלימה של המערער היא תולדה של התמכרותו לאלכוהול אין בכך כדי להקל עימו מעבר לעונשים שהוטלו עליו שכן המערער לא נקט כל פעולה על מנת להיגמל מהתמכרותו זו בתקופה שבה עבר את העבירות, וגם כאשר נשלח ע"י קצינת המבחן לקהילה טיפולית הוא עזב אותה מיוזמתו.

6.         מתסקירי שרות המבחן שהוגשו לבימ"ש קמא עולה שקצינת המבחן אמנם התרשמה שקיימת אצל המערער מצוקה בולטת ונזקקות טיפולית גבוהה, אך לאחר שנשר מהקהילה הטיפולית, אותה עזב ביוזמתו, הוא מיצה את האפשרויות הטיפוליות והיא לא באה בהמלצה טיפולית לגביו.

7.         מגזר הדין של ביהמ"ש קמא עולה שהוא התחשב במידה הראויה בנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שעולות מתסקירי המבחן שהיו בפניו וצורפו כנספחים ד' ו- ה' להודעת הערעור, ומעדותו של ד"ר גופר, שמכיר את המערער מזה 10 שנים והעיד בפניו (ראה נספח ג' להודעת הערעור).

כמו כן התחשב בימ"ש קמא בהודאתו של המערער, שחסכה מזמנו, וגם אם לא ציין במפורש שהוא מתחשב בהיותו של המערער במעצר בית העונש שהוטל מביא בחשבון גם נתון זה.

אנו מדגישים שהסתבכותו של המערער לא היתה חד פעמית וכי הוא לא השלים את הטיפול אותו החל כך שפוטנציאל המסוכנות לא פג.

8.         לאור החבלות הגופניות החמורות שגרם המערער למתלונן בת.פ. 5622/05 שנחבל בראשו, איבד הכרתו ונשברו צלעותיו, החבלות שגרם לבת החבר שלו כמתואר בעובדות 5 ו- 7 לכתב האישום בת.פ. 3678/06 והחבלות שגרם לשוטר שבא לעצור אותו מוצדק חיובו של המערער בתשלום פצויים וקנס.

הסכומים שנפסקו אינם חורגים מהסביר גם בהתחשב בהעדר יכולת כלכלית של המערער ובעובדה שהוא מרצה עונש מאסר.