פסק-דין בתיק עפ 71481/04

א.         בשנת 2001 שירת המערער כחוקר במחלק הנוער במרחב דן של משטרת ישראל. בתאריך 19.8.01 הוצב בתפקיד בקניון איילון ברמת גן. באותו מועד ניטש ריב בין בחורה שעבדה בקניון לבין אדם בשם דימיטרי ברדוח לבוב (להלן: המתלונן). אותה בחורה הזעיקה את המערער.

על פי האמור בכתב האישום הגיע המערער למקום ובינו לבין המתלונן התפתח ויכוח. המתלונן קילל את המערער ובתגובה היכה המערער עם מכשיר הקשר שהיה בידו בפיו של המתלונן. כתוצאה מכך, דימם המתלונן ונגרם לו סימן חבלה בשפתיו.

בכתב האישום שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 3471/02), יוחסה לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.  בבית משפט קמא, בעיצומה של פרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שמכוחו תוקן כתב האישום. העובדות שפורטו לעיל משקפות את כתב האישום המתוקן, והמערער הודה בהן. מכוח ההסדר הופנה המערער לשירות המבחן, שאמור היה לחוות דעתו בשאלת הרשעתו. שירות המבחן המציא לבית המשפט תסקיר חיובי ביותר. בית משפט קמא ציין כי התסקיר מציג תמונה של צעיר נורמטיבי, חוקר נוער במשטרת ישראל המתפקד ברמה גבוהה, הן במישור האישי והן המקצועי (עמ' 41 להכרעת הדין).

כפועל יוצא מאותו תסקיר המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המערער.  בית משפט קמא (כב' השופטת מ' דיסקין), התלבט בשאלת הרשעתו של המערער וכהגדרתה של כב' השופטת קמא "הדילמה שעומדת לפתחו של בית המשפט אינה פשוטה" (עמ' 42). בסופו של דבר, אחרי אותה התלבטות, החליטה כב' השופטת קמא להרשיע את המערער. על כך הערעור בפנינו.

ב.         על אלה שמה הסנגורית את הדגש בהודעת הערעור:

1.   הנורמטיביות ואולי אפילו המצוינות בדרך חייו של המערער. לענין זה חזרה הסנגורית על הטיעונים שנשמעו בבית משפט קמא והציגה לעיוננו אסופה מרשימה של מכתבי הצטיינות והמלצה שונים המתייחסים לשירותו של המערער במשטרה במשך 4 שנים וחצי שנות שירותו;

2.   כפי שהובהר לעיל, פעולתו של המערער באה בתגובה לקללותיו של המתלונן. הסנגורית הפנתה אותנו לביטויים המדויקים בהם השתמש המתלונן עובר לתקיפה, על מנת להמחיש מה גרם למערער לסטות מדרך התנהגותו הרגילה, ולהגיב כפי שהגיב;

3.   הסנגורית מפנה לתסקיר שירות המבחן. לקראת הדיון בערעור הומצא תסקיר עדכני שהשורה התחתונה בו זהה לזו שהיתה בתסקיר המקורי;

4.   בעקבות הרשעתו בתיק זה הופסק קידומו של המערער במשטרה ועקב כך התפטר מהמשטרה. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המערער מחפש עבודה מאז התפטרותו ואיננו מצליח בכך, בעיקר בשל ההרשעה העומדת לו לרועץ בכל מקום שבו נדרשת הצגת תעודת יושר. שירות המבחן מציין כי המערער אינו עובד מזה שמונה חודשים.

ג. דיון:

בית משפט ציין, כאמור, כי מדובר בדילמה לא פשוטה ואנו שותפים להערכתו זו. הזדמן לנו כבר לומר כי בסוגיה של סיום הליך ללא הרשעה נקבעו, לכאורה, אמות מידה וקריטריונים ברורים באופן שיישום ההלכה אמור להיות הליכה בתלם שנחרש היטב. בפועל, כמו בסוגיית הענישה בכלל, מציבה השאלה של סיום ההליך ללא הרשעה מדי פעם, דילמות וניואנסים חדשים שהנוסחאות והכללים הקיימים אינם נותנים להם מענה מובהק. יש צורך לערוך, בכל פעם מחדש, שקלול עדין של היבטים, תתי היבטים, נזק לפרט מול אינטרס הציבור, כאשר התשובה הסופית אמורה לתת את המענה המדויק והטוב ביותר לכל אותה מערכת איזונים.

ד.         התהליך המורכב והעדין שתואר לעיל הביא אותנו בסופו של יום למסקנה כי יש מקום לבטל את הרשעתו של המערער.

אלה נימוקינו:

באשר לאופיו של האירוע-

1.   המערער, כאמור, נהג באלימות כאשר הכה בפיו של המתלונן במכשיר הקשר שבידו;

אלימות היא אלימות היא אלימות. היא מחייבת מלחמה עקשנית וחסרת פשרות בה. כל מה שנוכל לומר בתחום זה יהיה בהכרח חזרה על אין ספור מילים ואמירות שענינן האלימות הגואה במדינת ישראל והצורך להילחם בה. הדגש הוא על הצורך להחזיר את הנורמה הבסיסית בחברה אנושית, קרי שימוש במילים כדרך לפתרון סכסוך, בהבדל משימוש באלימות פיזית.

יחד עם זאת, מילים - גם הן יכולות לפצוע. לא בכדי זוכות התבטאויות מסוימות להגדרה "אלימות מילולית". האלימות החלה אצל המתלונן. כזכור, על פי כתב האישום, המתלונן קילל את המערער (קללות קשות) ובתגובה הכה המערער על פיו. הלשון שהשתמש בה המתלונן היתה בוטה ווולגרית במיוחד וניתן להבין, גם אם לא להשלים, כיצד הסלים האירוע לכלל שימוש באלימות מצד המערער. בבית משפט קמא נחשפה התנהגותו של המתלונן באותו בוקר עצמו גם במקום נוסף. המתלונן שהה אותו בוקר בלשכת הגיוס והיה אמור להתייצב בפני קצין לבריאות הנפש. המתלונן אישר בבית משפט כי נפתח נגדו תיק אלימות על התנהגותו בתור לקב"ן. נראה כי התנהגותו בתור בקניון, באירוע הנוכחי, היתה המשך לאותה התנהגות פרובוקטיבית בתור לקב"ן. המתלונן לא נרתע מהעובדה שהוא מתעמת עם שוטר במדים בתפקיד.

אין לשכוח כי המערער הוזעק למקום על ידי בחורה שבינה לבין המתלונן התפתח ריב שבגללו ובגלל התנהגותו של המתלונן היא ביקשה את עזרתו של שוטר. הדרך בה נהג המתלונן ונקודת הפתיחה של האירוע ראויה להימנות עם מכלול השיקולים המכתיבים את ההתייחסות למערער.   בית משפט קמא ציטט לענין זה מתוך ע"פ 7149/00 מ"י נ' גדסי שרון ואח', תק 2001 (1) 5628: "הציבור זכאי לצפות מבית המשפט להגן על הפרט כאשר שוטר מתנכל לו ללא הצדקה..." (ההדגשה אינה במקור). במקרה הנוכחי אין מדובר בהתנכלות ללא הצדקה אלא, כאמור, בתגובה לא ראויה להתנהגות קשה ומתגרה  מצד המתלונן.

2.   מתסקיר שירות המבחן, כמו גם, משפע מכתבי ההמלצה שהומצאו לנו מצטיירת תמונה של אדם חיובי ביותר שביצע את תפקידו במשטרה תוך תחושת שליחות ועשה את המירב כדי לקדם את הנושאים בהם עסק. מכתבי ההערכה הם ממפקדיו במשטרה, פרקליטה בכירה בפרקליטות, עורכי דין פרטיים; במילים אחרות: גורמים שונים עמם בא במגע במהלך עבודתו. גם גיליון ההערכה של המערער במשטרת ישראל חיובי ביותר. מפקדיו הגדירו אותו "שוטר אחראי ויסודי, יעיל ואפקטיבי, בעל מחשבה יצירתית ובעל יכולת הבנת בעיות וניתוחן, אינטילגנטי ושוטר בעל משמעת עצמית גבוהה... מקובל על מפקדיו... ראוי לקידום" (מתוך גיליון "הערכת איש משטרה"). על רקע האמור לעיל, נראה כי אכן מדובר במעידה חד פעמית ולא בביטוי שכיח לדרך התנהלותו וסולם ערכיו של המערער.