פסק-דין בתיק עפ 71388/06

כללי

1.             בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת נ' דסקין), בת"פ 3602/05, מיום 19.6.06.

2.             המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ריבוי נישואין לפי סעיף 176 לחוק העונשין התשל"ז-1977, בכך שבהיותו נשוי לפאטמה אלטורי כעשרים שנה, נשא בתאריך 19.7.00 לאישה את רביחה שאהר עבד אל מונעם. בית הדין השרעי בטייבה  אישר קיום נישואין אלה ביום 20.10.03.  

בית משפט קמא גזר על המערער 7 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשים מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה בה הורשע, וכן קנס בסך של 7,500 ש"ח.

הערעור

3.             המערער מלין בפנינו על חומרת העונש שהושת עליו ומבקש להסתפק בעונש מותנה שישיג לטעמו את מטרות הענישה, או לחילופין להקל בעונשו באופן שניתן יהיה לבצעו בדרך של עבודות שירות. לטענת המערער, במסגרת הסדר הטיעון שהושג בבית משפט קמא, הגבילה עצמה התביעה לעתירה לעונש של 7 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט אימץ רף עליון זה, תוך שהוא מתעלם מנסיבות המצדיקות לשיטתו הקלה בעונשו.

לטענתו, בית המשפט לא נתן משקל לחלוף הזמן מיום ביצוע העבירה (ביולי 2000) ועד למתן גזר-הדין (ביוני 2006), כאשר כתב האישום הוגש רק ביום 23.11.05, ולכך שהמערער חסך זמן שיפוטי לאחר שהודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה כנה, על אף שנתגלו בעיות קשות בראיות.

עוד טען המערער כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי לדברי המערער כי אילו ידע שהוא מבצע עבירה היה מבקש היתר נישואין. כמו כן לא התחשב די בכך שריפא את הפגם לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה בהסכמתה - כפי שזו העידה בבית המשפט, וכי הוא ממשיך לדאוג לצרכיה עד היום ובכך נשמר כבודה. לכך הוסיף המערער כי הוא המפרנס היחידי של כל ילדיו, שניים-עשר במספר, מתוכם 7 קטינים, ועונש של מאסר בפועל חושף את משפחתו בפני סכנת קיום מוחשית, שיהפכו לנטל על החברה בהעדר מפרנס אחר.

המערער גם הסביר את נסיבות ביצוע העבירה על רקע מצבה הבריאותי של אשתו הראשונה, והדגיש כי מדובר במעידה חד פעמית שאינה משקפת את התנהלותו הנורמטיבית, וכי העובדה שלא ביצע כל עבירה מאז מלמדת כי למד את לקחו ומטרת ההרתעה הושגה במלואה.

לכל אלה הוסיף המערער טענה שהיא למעשה טענת "הגנה תרבותית", לפיה קביעת בית המשפט מתעלמת מהמנהגים והמאפיינים של התרבות הבדואית מוסלמית, ממנה צמח המערער, ומעקרונותיה של חברה רב תרבותית.

דיון ומסקנות

4.             מעיון בגזר-הדין עולה כי בית משפט קמא נתן דעתו לכלל הנסיבות המקלות להן טען המערער, ובין אלה נזכרו מצבו הרפואי, הודאתו בביצוע העבירה, החרטה שהביע בחקירתו, והכשרת מעמדו האישי על-ידי גירושין (אם כי בדיעבד). בית המשפט גם הביא בחשבון את טענת המערער כי הוא דואג לפרנסת אשתו הראשונה וילדיה וכי הוא המפרנס היחידי של משפחה בת 12 נפשות.

מנגד בית המשפט זקף לחובת המערער את הרשעותיו הקודמות, הגם שחלקן ישנות ביותר, וביניהן עבירה על חוק הכניסה לישראל.

5.             מקובלת עלינו דעתו של בית משפט קמא כי לא ניתן לראות בעדותה של האשה הראשונה,  אשר לדבריה היא זו שעודדה את בעלה לקחת לו אשה אחרת, נסיבה המצדיקה הימנעות מענישה הכוללת רכיב של מאסר. דברים אלה אינם יכולים לטעמנו ליתן גוון מקל למעשי המערער, ואין אנו כחברה מתוקנת יכולים להשלים עם התנהגותו של המערער, הגם אם מצאה אישור ואף הצדקה מצד נפגעת העבירה. לצערי אמירתה של האשה הראשונה כי איננה עומדת עוד בציפיות בעלה, היא אומללה ביותר, אם לא מקוממת וצדק בית המשפט באומרו כי:

" אדם הנושא אשה איננו רוכש חלילה חפץ שכאשר הוא "מתיישן"

או "מתבלה" הוא יכול להשליכו מלפניו ולרכוש אחר תחתיו ... ויש להוקיע בראש חוצות כל ניסיון להצדיק לקיחת אשה אחרת על פניה של האשה הראשונה רק משום שאין הנאשם עוד חפץ בה" (עמ' 7, שורות 11-15 לגזר-הדין).

מוסד הנישואין הוא מיסודות המשטר החברתי במדינה מתוקנת ובתור שכזה הוא מוגן במסגרת החוק. עצם העובדה כי המחוקק קבע בצד עבירת ריבוי נישואין עונש מירבי של 5 שנים מצביעה על כך שהתייחס לעבירה זו בחומרה. על הטעמים מאחורי הצבת רף עונשי זה הרחיב בית משפט קמא את הדיבור באסמכתאות הנזכרות בגזר-דינו, ובקצרה נציין כי בבסיסה מונחים יסודות הסדר הציבורי ושיקולי ההרתעה, הן כלפי מבצע העבירה והן כלפי עבריינים בכח, כפי שנקבע בע"פ 392/80 מדינת ישראל נ' אברהם שמואל הלוי, פ"ד לה(2), 698, עמ' 701-702:

" אשר לערך המרתיע של עונשי מאסר, כפי שהוטלו ואושרו בעבר, הרי לא רק בנאשם העומד לדין המדובר, אלא בעיקר בצורך להרתיע אחרים, שלא יעשו כמוהו, פן תיווצר אנדרלמוסיה בכל הנוגע למוסד הנישואין במדינה".

וכן ראו ע"פ 773/77 זיו כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1) 575:

" על הצורך להתייחס בחומרה לעבירת ריבוי נישואין היות והיא חותרת תחת יסודות הסדר הציבורי התקין בחברה נאורה חזר שוב בימ"ש זה בע"פ 338/74 כאשר המדינה ערערה על עונש של 6 חודשי מאסר וקנס של 1000 ל"י שהוטלו על אדם שהורשע בעבירה של ריבוי נישואין וביהמ"ש הגדיל במקרה ההוא את הקנס ל- 4000 ל"י ונמנע מלהגדיל את עונש המאסר רק מהטעם שהערעור התברר יום אחד לאחר שהמשיב שוחרר מריצוי עונש המאסר".