פסק-דין בתיק עפ 71343/04

1.         אלה שני ערעורים נשוא שני מקרים בהם אוחד הדיון נוכח העובדה כי המדובר בעובדות כתב אישום זהות. ביהמ"ש השלום לתעבורה (כב' השופט ויטלסון) איחד את הדיון בשני התיקים, וביום 14.6.04 הרשיע את המערערים עפ"י המפורט בכתב האישום - אי עמידה בתנאי הרשיון ואי הפעלת שירות סדיר.

עפ"י המפורט בכתב האישום, קוי האוטובוס נשוא שני הערעורים (קו מס' 48) נסעו במסלולים שאינם עפ"י הרישיון, כך שקו הנסיעה היה חייב להתבצע באופן הבא:יציאה מכרמלית, דרך רחוב יצחק אלחנן לרחוב גרוזנברג, המשך הנסיעה צפונה ברחוב אלנבי לרח' המלך ג'ורג', המשך נסיעה צפונה לשד' מסריק, הגעה לרח' פרישמן, כניסה לרח' מלכי ישראל, מרחוב מלכי ישראל לרחוב אבן גבירול, ושוב נסיעה צפונה לכיוון שד'        בני אפריים. אך בפועל, עובר לסטייה, בעת הנסיעה ברח' פרישמן הנאשמים פנו שמאלה לרח' מלכי ישראל ולאחר מכן ימינה מתחת לעיריית ת"א ושוב שמאלה ברח' אבן גבירול, וזאת בניגוד לקבוע ברשיון כאמור.

ביהמ"ש קמא בחר להרשיע את המערערים, תוך שהוא מנמק כי לא מקובל שכל נהג ונהג ישנה את התוואי המוגדר לו ברשיון מתוך שיקולים עצמאיים. סופו של דבר, לאחר שכבר הרשיע את המערערים, הטיל עליהם את העונשים הבאים: 

ע"פ 71343/04

·         קנס בסך 2000 ש"ח ( מערער מס' 1)

·         קנס בסך 2000 ש"ח + התחייבות של 5000 ש"ח למשך 3 שנים ( מערער מס' 2)

            ע"פ 71344/04

·         קנס בסך 2000 ש"ח ( מערער מס' 1)

·         קנס בסך 2000 ש"ח + התחייבות של 5000 ש"ח למשך 3 שנים ( מערער מס' 2)

2.         טיעוני הצדדים

טענות ב"כ המערערים:

·         התלונה העיקרית המוגשת היא ביצוע הסטייה במסלול הנסיעה, כאשר לטענת המתלוננים בכך נגרם סיכון בטיחותי לאוטובוס ולנוסעים עקב תקרה נמוכה של אחד המעברים בהם נסע המערער 2.

·         כתב האישום תוקן בבית משפט קמא ויוחס למערערים רק נסיעה במסלול שלא על פי תנאי הרישיון.

·         בפועל לא נגרם כל שינוי באורך מסלול הנסיעה, או במספר התחנות שהיה על המערער מס' 2 לעבור אילו היה נוסע במסלול על פי רישיונו, משכך לא נגרם כל נזק.

·         טעה בית משפט קמא שלא קיבל את טענת המערער לפיה מדובר ב "זוטי דברים" על פי סעיף 34(ז) לחוק העונשין. משכך, בית המשפט קמא ביסס את הרשעתו אך ורק על החוק היבש, ואין זה מוצדק בנסיבות המקרה כאשר אין בכלל נזק.

·         בית משפט קמא התעלם מהעובדה שמדובר בקו נסיעה, שבו ניתנו אישורי נסיעה לקווים אחרים ברחוב בו פנו הנהגים שלא עפ"י הרישיון. מכאן, שאין מדובר בקו נסיעה אסור לפי השכל הישר.

·         לעניין המערערת מס' 1, מדובר באחריות קפידה על פי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, על פיו אדם לא ישא באחריות אם ביצע עבירה ללא מחשבה פלילית או ללא רשלנות. מערערת מס' 1 ניהלה מערכת הסברה ענפה לצורך מניעת מקרים שכאלה, לכן יש מקום לשחררה מאחריות.

תגובת ב"כ המשיבה:

·         המדובר בתלונות הציבור, הנזק הוא ממשי, מסלול הנסיעה מפורט ברשיון הקו וסטייה ממסלול הנסיעה אין הוא יכול לעשות על פי שיקול דעתו של נהג האוטובוס.

·         מדובר בעקיפה רחבה כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא, כאשר יש דרך חוקית למסלול, המערערת היתה אמורה לפנות למשרד התחבורה לשנות את הקו ולאחר אישור ניתן היה לשנות את המסלול, דבר שלא נעשה משך השנים.

·         נהג אוטובוס אינו יכול לשנות את מסלול הנסיעה, אלא אם כן מדובר בכוח עליון של תאונת דרכים החוסמת את הכביש שאז חייב הנהג להישמע להוראות שוטר, וללא הוראה כזו נהג אוטובוס אינו מוסמך לסטות מהמסלול על דעת עצמו ואם עשה כן עבר את העבירה.