פסק-דין בתיק עפ 71281/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ל' ברודי, סג"נ), בת"פ 3032/04.

המערערת הורשעה על פי הודייתה בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בשימוש במסמך מזויף ובניסיון לקבל דבר במירמה.

על פי עובדות כתב האישום, בהן הודתה כאמור המערערת, היא תכננה לקבל במירמה כספי הלוואת משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות סניף ראשון לציון. היא זייפה באמצעות אחר הסכם מכר על פיו מכרו לכאורה הוריה את דירתם למערערת. ההסכם נחזה לשאת את חתימותיהם של ההורים כמוכרים. המערערת הגישה את הסכם המכר לבנק בבקשה לקבל משכנתא על סך 400,000 ש"ח כאשר הדירה של ההורים אמורה היתה לשמש כבטוחה. לאור בקשת הבנק ערכה המערערת באמצעות אחר מסמך הנחזה להיות אישור תשלום כספים ששילמה להוריה על חשבון הדירה. המסמך נערך כביכול על ידי עורך דין והוא נחתם בחתימות הנחזות להיות חתימות ההורים וחתימה וחותמת שנחזו להיות כחתימה וחותמת עורך הדין. חתימות דומות נחתמו על כתב התחייבות שהוגש על ידי המערערת לרשם המקרקעין.

את האישור המזויף ואת כתב ההתחייבות המזויף הגישה המערערת לבנק. הבנק רשם לטובתו הערת אזהרה על הדירה בלשכת המקרקעין. לאור חשד שהתעורר בבנק הופסקו הליכי ההלוואה.

כאמור, הודתה המערערת בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא הרשיע אותה בעבירות שיוחסו לה.

בית משפט קמא גזר על המערערת 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיקוח שירות המבחן  למשך שנה.

עיקרו של הערעור מופנה כנגד עצם ההרשעה ולחילופין כנגד רכיב המאסר לריצוי בעבודות שירות.

בא כוחה של המערערת טען בפנינו כל מה שניתן לטעון והסתמך על פסיקת בית המשפט העליון ופסיקה נוספת של בתי המשפט, כדי לשכנע אותנו ששגה בית משפט קמא כאשר הרשיע את המערערת.

אין מחלוקת כי המערערת היתה במצוקה כלכלית ואף הוגש לנו מסמך, בהסכמת המדינה, לפיו חתמה המערערת על ערבות לטובת צד שלישי.

מעבר לנתונים המוסכמים הללו טוען בא כוח המערערת כי המערערת הסתבכה בשל אותה ערבות שנתנה, נקלעה לקשיים ועל מנת להחלץ מהם עשתה את מה שעשתה בעצתו של אדם שלישי.

לא כל העובדות הללו הוכחו בבית משפט קמא והן גם לא מוסכמות על ידי התביעה.

מכל מקום הוגש לנו מסמך נוסף, בהסכמת המדינה, לפיו המערערת הוגבלה בהוצאה  לפועל בשל חובות המסתכמים בסך של כ-500,000 ש"ח שמקורם ב-18 תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדה.

איננו סבורים כי שגה בית משפט קמא. נימוקיו, כפי שניתנו בהכרעת הדין מיום 18/05/05, מקובלים עלינו.

בית משפט קמא קיבל את הטענה כי המערערת כשלה על רקע מצוקה אולם סבר כי מדובר בעבירות חמורות " המהוות מעילה קשה באמון ההורים הקשישים ואלמלא מעשיה של הנאשמת היו מתגלים יכול היה להיגרם נזק להורים. החומרה מתבטאת גם בזיוף על ידי אחרים הן החתימות של ההורים והן החתימה וחותמת של עורך דין ובהגשת המסמכים לבנק...". המעשים הללו אינם לצערנו יוצאי דופן ואין מקום להביע סלחנות לגביהם ולהעביר מסר כאילו עבירות זיוף והוצאת כספים במירמה מבנקים הן עבירות נסלחות בשל מצוקה כלכלית.

לא שוכנענו גם כי יגרם למערערת נזק שאיננו עומד ביחס סביר לאינטרס הציבורי בהרשעה, ולפיכך הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

המערערת עוסקת בחינוך בתחום המחשבים. כפי שהבנו מהטיעון היום וכפי שעולה מהמסמכים היא יכולה למצוא תעסוקה בתחום זה גם שלא במסגרת משרד החינוך. המערערת עבדה בנוסף לעיסוקה זה בעבודה אחרת במגזר הפרטי ואיננו סבורים כי הרשעתה תפריע לה להתפרנס גם אם יהיה צורך בהסבה מסוימת בעיסוקה מתחום ההוראה לתחום העיסוק במחשבים.

כמו כן לא מצאנו הצדקה להתערב בעונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליה. העונש איננו חמור. בית משפט לא סטה ממדיניות הענישה הראויה.

אשר על כן הערעור נדחה.

אנו קובעים את התיק לדיון בפנינו, לצורך קבלת חוות דעת מעודכנת של הממונה על עבודות שירות לתאריך 23/11/2006 בשעה 08:30.