פסק-דין בתיק עפ 71269/04

1.         המערער הורשע עפ"י הודאתו בת.פ. 4748/03 (כב' השופטת ליאורה ברודי, בימ"ש שלום בראשל"צ) בהתפרצות לחנות בגדים ע"י שבירת חלון הראווה, ונידון לחמישה חודשי מאסר בפועל ולמאסרים על תנאי כמפורט בגזר הדין.

2.         בימ"ש קמא פרט בגזר דינו את השיקולים שהביאו אותו להטלת עונש המאסר כדלקמן:

" לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי העונש הראוי הוא מאסר מאחורי סורג ובריח. מדובר בעבירה חמורה - באשר כאמור הנאשם התפרץ לחנות תוך גרימת נזק, אם כי נתפס וכאמור הרכוש הוחזר לבעלים. מצאתי כי קיימת מסוכנות להישנות עבירות, באשר הנאשם עדיין משתמש בסמים ונוטל תרופות.

מנגד, הנני מתחשבת בהודייתו של הנאשם, בחרטתו, במצבו הבריאותי ובכך שהרכוש הוחזר לבעלים. כמו כן, הנני מתחשבת בכך שעברו הפלילי של הנאשם ישן".

3.         הערעור מופנה כלפי עונש המאסר בפועל, שעל המערער לרצות מאחורי סורג ובריח, שכן הוא לא נמצא כשיר לבצע עבודות שירות.

4.         ב"כ המערער טוען שבזמן ביצוע העבירה המערער היה תחת השפעת סמים ותרופות, ואילו היום הוא מנהל חיי משפחה תקינים, וההרשעות הקודמות שלו הן מלפני זמן רב.

5.         במסגרת הדיון בערעור הוגשו 3 תסקירי מבחן לגבי המערער, לאחר שתסקיר כזה היה גם בפני בימ"ש קמא.

מתסקירי המבחן שנמצאים בפנינו עולה שהמערער נשוי ואב לארבעה ילדים, ובנו בן ה- 19 נרצח בחודש מאי 2006. המערער ואשתו חיים בנפרד, והוא מתגורר אצל אמו ומפנה את מרצו לעבודתו.

המערער החל להשתמש בסמים בגיל 16 ובמהלך מאסר של 4 שנים שריצה בגין שוד, בהיותו בן 17, החל להשתמש בסמים קשים בהם השתמש דרך קבע עד שעבר הליך גמילה עצמאי לפני 3 שנים. מאז המערער משתמש בגראס ובחשיש, ובכך הוא מצליח לברוח ממציאות חייו הקשה.

המערער נמצא בטיפול פסיכיאטרי דו שבועי, ולאחר קבלת הטיפול תרופתי הוא עובד, ולא נראים אצלו סימני דכאון.

קצינת המבחן התרשמה שהמערער אינו בעל מוטיבציה לשינוי וטיפול מעמיק, ובסיפא תסקירה מיום 7.2.07 היא כותבת שהמערער לא פנוי כעת לעבד את מות בנו וליצור שינוי במצבו בנושא הסמים, ועל כן היא לא רואה טעם במעורבות שרות המבחן בעניינו.

6.         ב"כ המערער עמד בטיעוניו על הסכסוך הקשה בין המערער לאשתו על רקע רצח בנם, ועל כך שהוא עובד מבוקר עד ערב על מנת לא להיות בחברת אשתו. לטענת ב"כ המערער מאסרו של המערער מאחורי סורג ובריח ימוטט אותו כליל.

7.         ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול עונש המאסר מאחר והמערער לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו לשקם את עצמו, ואף קצינת המבחן לא המליצה לטפל בו מאחר והוא משתמש בסמים ואינו מגלה מוטיבציה לטיפול.

8.         עיון בשיקולים בהם התחשב בימ"ש קמא בענין עונשו של המערער מעלה שהוא ערך איזון ראוי בין חומרת התנהגותו של המערער ועברו הפלילי החל מהיותו נער בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים לבין נסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו ובכך שהרשעתו האחרונה בפלילים היא משנת 1997 בנוגע לעבירת סמים שעבר בשנת 1992.

גזר-דינו של בימ"ש קמא ניתן אמנם כמעט חודש לאחר שבנו של המערער נרצח, אך עובדה זו לא נזכרה בגזה"ד, וכנראה לא היתה בידיעת בימ"ש קמא. מות הבן גרם לקריסת התא המשפחתי של המערער, והגביר דיכאונו.

9.         מאחר והמערער משתמש בגראס ובחשיש הוא אינו יכול לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, אך לאור השינויים שחלו בחייו מאז מתן גזר הדין נשוא הערעור, מן הראוי להפחית במידת מה ממשך תקופת המאסר שהוטלה עליו ע"י בימ"ש קמא, אך לא לבטל עונש המאסר כליל, כעתירתו.

10.       אנו מקבלים, איפוא, את הערעור בחלקו, ומחליטים כי המערער ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים במקום לתקופה של 5 חודשים.

שאר חלקי גזה"ד של בימ"ש קמא - ישארו על כנם.

ניתן היום, ב' בניסן, תשס"ז (21 במרץ 2007), במעמד ב"כ הצדדים והמערער.