פסק-דין בתיק עפ 71154/06

1.         בשנים 2000 - 2001 עבד המערער בעירית תל-אביב-יפו, במחלקת חזות העיר, ומתוקף תפקידו הנ"ל היה עובד ציבור.

בכתב אישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בתל-אביב (ת.פ. 2870/04), יוחסו למערער שני אישומים שבהם נטען כי לקח שוחד.

באישום הראשון נאמר שהמערער פנה לאדם שנזקק לרשיון עסק, ביקש וקיבל ממנו סך של 5,000 ש"ח כדי לזרז את ההליכים לקבלת אישור משרד הבריאות להפעלת  מזנון.

לאחר מכן דרש וקיבל סכום נוסף של 5,000 ש"ח על מנת לזרז את ההליכים בעיריה עצמה למתן רשיון העסק.

באישום השני נטען, כי אדם שנזקק לרשיון עסק, הופנה אל המערער, כמי שמטפל בהליכי רישוי. המערער דרש מאותו אדם סך של 2,500 דולר ($) ובהמשך קיבל ממנו שיק על סך 15,400 ש"ח.

יחד עם המערער הואשמה גם נאשמת נוספת שהוצגה כאדריכלית אשר תטפל בחלק הטכני של הגשת הבקשה.

2.         לאחר הגשת כתב האישום הגיעו הצדדים להסדר טיעון כתוב שהוגש לבית המשפט, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. בכתב האישום המתוקן יוחסה למערער בשני האישומים, עבירה של מירמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: -"החוק").

עבירת השוחד נמחקה והוראות החיקוק בשני האישומים בכתב האישום. דא עקא, העובדות לא שונו ונותרו בעינן, לרבות הסכומים המדוייקים שאותם קיבל המערער, כפי שפורט לעיל.

הסדר הטיעון שבין הצדדים כלל גם הסדר באשר לעונש.

הצדדים הסכימו, כי על המערער יוטל עונש מאסר של 3 חודשים אותו יוכל לרצות בדרך של עבודות שירות, לאחר קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. אם לא ימצא המערער כשיר לעבודות שירות, כך הוסכם - יוטלו עליו מאסר על תנאי וקנס בלבד.

3.         בתאריך  16.5.06 הביאו הצדדים לידיעת בית המשפט את הסדר הטיעון. המערער חזר בו מכפירתו, הודה בכתב האישום המתוקן והורשע בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

המערער הופנה לממונה על עבודות השירות. תשובתו של הממונה איננה בפנינו. מכל מקום, בישיבת יום 12.6.06 הודיעה המדינה לבית המשפט: כי "על אף החומרה שבכתב האישום, החלטנו להסתפק בעונש של מאסר על תנאי" (עמ' 29 לפרוטוקול).

שני הצדדים עתרו, כי  בית המשפט יאמץ את הסדר הטיעון. בנוסף להסדר הטיעון הפנה ב"כ המערער את תשומת לב בית המשפט קמא לנסיבות, הן אלה שהובילו לעריכת הסדר הטיעון והן נסיבותיו האישיות של המערער.

הסניגור הוסיף וטען כי היו קשיים ראייתיים, שהתבטאו באי איתורם של שני העדים המרכזיים. בגדר הנסיבות האישיות, נטען למצב בריאותו הלקוי של המערער. המערער עבר ניתוח לב, מוגדר כנכה ומקבל קיצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי.  הוא איננו יכול לעבוד משום שכל מעביד פוטנציאלי דוחה אותו בשל נכותו.

בית משפט קמא, (כב' השופט ח' אפרתי), לא כיבד את הסדר הטיעון והטיל על המערער  12 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. 

על רכיב המאסר בפועל שבגזר הדין - הערעור בפנינו.

4.         את החלטתו שלא לאמץ את הסדר הטיעון נימק בית משפט באלה:

א.         המערער פעל בקור רוח ובשיטתיות, המעשה בוצע במחשבה תחילה ובאופן רב-שלבי.

ב.         במעשיו של המערער יש חומרה רבה. המערער מעל באמון שניתן בו על ידי מעסיקו ופעל שלא כדין ליצירת מפגעים בתחום הרישוי שעלולים לפגוע ברבים.