פסק-דין בתיק עפ 71119/06

בפני ערעור על פסק דינה של כב' השופטת שדמי (תעבורה ת"א) מיום 5/6/2006. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות בתיק, בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.

העונש שנגזר: קנס בסך 3,000 ש"ח, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של שלוש שנים, בניכוי 60 ימי פסילה מינהלית, מאסר בן שישה חודשים על תנאי למשך שנתיים, שלא ינהג בזמן פסילה ובעת שכרות.

בנימוקי הערעור, אשמת המערער לא הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים. המערער לא היה שיכור ולא נמצאה ראיה לכך. לאחר שנגרמה תאונת דרכים קלה ביותר, מחוסר תשומת לב ורשלנות תורמת גבוהה של הרכב המעורב, עצרו הנהגים בצד הדרך על מנת להחליף פרטים, זאת על פי הוראת השוטרים. במהלך השיחה התפתח ויכוח בין המעורבים. בשלב זה לא הבחינו השוטרים במאפיני שכרות אצל המערער.

המערער סירב לערוך בדיקת דם בשל פחדו ממחטים ובשל יחסם של השוטרים אשר הפעילו כלפיו כוח בלתי מידתי ואזקו אותו באזיקים לשווא.

בית המשפט לא התייחס לסתירות הרבות המצויות בעדויות עדי התביעה ולעונש נטען כי עברו התעבורתי אינו חמור כלל ביחס לוותק נהיגתו. המערער אב לילד, עובד בבניין, מרוויח סכום זעום למחייתו, זקוק לרישיון הנהיגה.

לעניין הכרעת הדין:

הכרעת דין בית משפט קמא מבוססת על חומר הראיות תוך ניתוח עדויות השוטרים ועדות המערער. שלושה עדי תביעה, אנשי משטרה, העידו על התנהגות המערער וריח האלכוהול שנדף מפיו לאחר התאונה. בית המשפט מאמין לעדים אלה וערכאת ערעור לא תיכנס לנושא המהימנות.

מלכתחילה סברו השוטרים כי מדובר בתאונה קלה והניחו למעורבים להחליף פרטים ביניהם ללא מעורבות המשטרה. רק בשלב מאוחר יותר, ובעקבות התנהגותו הפראית של המערער, נאלצו השוטרים להתערב, לכבול המערער כדי להשתלט עליו.

בשל התנהגות המערער במהלך האירועים לאחר התאונה, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון, ת"פ 3794/05. על פי עובדות כתב אישום זה, ביום 17/12/2004, ברחוב בלפור פינת ירושלים בבת-ים, עצר השוטר אהוד מגן את המערער בחשד של נהיגה בגילופין. בעוד המערער בגילופין, עלב בשוטר ואמר לו "לך תזדיין... אני שם זין עליך ועל המדינה".

המערער הודה בבית משפט השלום בראשון לציון בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו ביום 4/4/2006. על פי ת/6, טופס מאפייני שכרות, עולה כי התנהגותו של המערער פרועה, ריח חריף של אלכוהול מפיו, מסרב לבצע בדיקות על ידי הליכה על קו, הבאת אצבע ימין לאף, הבאת אצבע שמאל לאף, הוראות איננו מבין אלא לאחר חזרה על השאלה מספר פעמים, דיבורו מתנגן ולא טבעי. המערער סירב בעדותו למסור את שם אשתו שישבה לידו, המערער לא הביאה לעדות מטעמו.

בית המשפט אינו מקבל טענת המערער לעניין סירובו לבצע בדיקת שכרות בשל פחד ממחטים, לאור התנהגותו האלימה והפוגענית כלפי השוטרים. סירוב זה אינו עולה עם טענתו כי לא היה שיכור.

על בסיס כל אלה, אין להתערב בהכרעת בית משפט קמא ובקביעתו כי המערער היה שיכור בעת שנהג.

ולעניין העונש:

המערער, יליד 65', מחזיק ברישיון נהיגה מאז 89'. במהלך 17 שנות נהיגה צבר לחובתו 20 הרשעות קודמות וכן עבירות פליליות בעבירות סמים, החזקת סכין, איומים והחזקת מקום להימורים.

ככלל, בית-משפט בערכאת ערעור יימנע מלהתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט קמא, מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר-דינו. זאת גם אם בית-משפט היה פוסק אחרת.

רק טעות, או חוסר-סבירות קיצוני, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות של בית-המשפט של ערעור (ראה: ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג, פ"ד נו(1), 437).

גזר הדין מנומק, הולם את נסיבות העבירות, עברו התעבורתי, יש לזכור כי הנוהג בשכרות, כמי שמחזיק כלי רצח בידיו, יוצא לדרך במהלכה עשוי לפגוע בחפים מפשע, לרבות בו עצמו. עונש המינימום שנקבע בחוק לנוהג בשכרות הוא 24 חודש. בנסיבות אלה, עונש גבוה מעונש המינימום מתחייב בכל מקרה שפרט לנהיגה בשכרות מתווספים אלמנטים נוספים, כמו במקרה שבפניי, תאונת דרכים.

לאור כל האמור לעיל אינני מוצאת להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.

הערעור נדחה.