פסק-דין בתיק עפ 71018/06

השופטת י' שיצר :

1.                   ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן) מיום 28.5.06, בת"פ 5090/05, אשר הרשיע את המערער בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת).

בית המשפט גזר על המערער 32 חודשי מאסר בפועל (מתוכם 8 חודשים בגין הפעלת מאסר מותנה), 8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות אלימות, וכן 9 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק. בנוסף הוטל על המערער קנס בסך 2,000 ש"ח והוא חויב בפיצויים למתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.

כתב האישום

2.                   על-פי הנטען בכתב האישום, המערער והמתלוננת היו בקשר זוגי, במשך כארבעה חודשים, שהסתיים כחודש וחצי עובר לאירועים נשוא האישומים. ביום 14.10.05 בסביבות השעה 22:00, התקשר המערער מספר פעמים לטלפון הסלולארי של המתלוננת, אך זו ניתקה את השיחה  בכל הפעמים. משלא פסקו ההתקשרויות, התקשרה המתלוננת לאם המערער ולאחיו בבקשה שימסרו למערער להפסיק להטרידה, אך המערער לא חדל והתקשר גם לחברתה של המתלוננת. בשיחה זו, על-פי הנטען, דרש המערער לשוחח עם המתלוננת והוסיף כי אם לו תענה לו יגיע לדימונה, שם התגוררה המתלוננת. בנסיבות אלה, נאלצה המתלוננת בעל כורחה לדבר עם המערער, ובשיחה זו איים עליה כי כדאי שתשמור על חיי ילדיה וכי הוא מסוגל לירות בראש חברתה. זאת כנטען, כדי להפחיד, או להקניט את המתלוננת. בהמשך הלילה, בסמוך לשעה 01:00, טילפן המערער לאחיה של המתלוננת, קובי פינטו (להלן: האח), והודיע לו כי קרה משהו למתלוננת, ביודעו שלא כך הדברים. האח, חברתו ואמה של המתלוננת נסעו מיד לבית המתלוננת וגילו שדבר לא אירע לה.

על יסוד עובדות אלה, יוחסו למערער עבירות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק.

ההליך בבית משפט קמא

3.                   בבית משפט קמא כפר המערער בהאשמות שיוחסו לו, למעט בשיחת הטלפון לאחיה של המתלוננת, אך טען כי המתלוננת ביקשה ממנו להתקשר למשפחתה ולמסור להם שמשהו קרה לה. ביחס ליתר שיחות הטלפון נשוא כתב האישום, טען המערער כי המתלוננת היא זו שהתקשרה אליו בשיחת גוביינא וביקשה שיתקשר אליה דחוף. כמו-כן הכחיש כי הוא התקשר לפלאפון של חברתה של המתלוננת.

בפתח פסק-דינו ציין בית המשפט כי נדרש להכריע בין שתי גרסאות סותרות, ולכן התבסס במידה רבה על התרשמותו ממהימנותם של העדים. בית המשפט נתן אמון מלא בגירסת המתלוננת, וקבע כי גירסתה לעניין ההטרדות והאיומים לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתה הנגדית:

" וראוי להדגיש שעדותה (של המתלוננת - י' ש') היתה, כאמור, נחרצת, אך יחד עם זאת, עדות שאינה מדוקלמת כאילו הוקלטה מראש, אלא סיפרה הדברים בצורה חופשית כפי ניסוח הדברים, וסגנון דיבורה המיוחד בפשטותו, ללא כחל וסרק" (עמ' 84, שורות 8-10 להכרעת הדין).

בית משפט קמא מצא כי עדי התביעה חיזקו את גירסת המתלוננת, והפריכו מאידך, את גירסת המערער, מעיקרה. בין אלה התייחס בית המשפט לעדות אחיה של המתלוננת ולעדותו של דורון פרץ, בן זוגה הנוכחי של המתלוננת (להלן: פרץ), שהותירו רושם אמין בעיני בית המשפט (עמ' 89, שורה 18; עמ' 90, שורה 5 להכרעת הדין). עוד נקבע, כי העדויות היוו חוליה מקשרת בין גירסת המתלוננת למציאות העובדתית, הן לעניין הישנותן של שיחות, והן לעניין הלך הרוח בו היתה שרויה המתלוננת במהלך האירוע. 

בית המשפט היה ער לעובדה כי עדותו של פרץ היתה עדות כבושה, אך קבע כי הימנעות המתלוננת מלערב אדם שהכירה באותו ערב, בסכסוך הנוגע למערכת היחסים הזוגית הקודמת שלה, מהווה הסבר מתקבל על הדעת לחשיפת העד בשלב מאוחר. על-כן נקבע כי אין בנסיבות כבישת העדות והוספת העד לאחר התשובה לכתב האישום, כדי לפגום במהימנותו.

בית המשפט התייחס אומנם בפסק-דינו לסתירות המתעוררות לכאורה בין עדותה לבין התלונה במשטרה, ולבין הקלטת שהוגשה מטעם ההגנה נ/7 (ראו בהמשך), אך מסקנתו היתה: "[ ש]מדובר בסתירות לא מהותיות, זניחות לחלוטין, הנובעות אך ורק משום סערת הרגשות בה הייתה נתונה המתלוננת בעת החקירה הנגדית" (עמ' 102, שורות 22-23 להכרעת הדין).

בית המשפט גם מצא להסביר את יחסה העוין של המתלוננת כלפי הסנגור ואת האנטגוניזם (כהגדרתו) שגילתה לשאלות בחקירה הנגדית, כפי שהדבר עלה בתשובותיה, בכך שמדובר באשה פשוטה שהליכי בית המשפט אינם נהירים לה, ולא הבינה מדוע הסנגור נותן אמון בדברי המערער.

לעומת זאת, גירסתו של המערער, לפיה לא קרו הדברים מעולם, לא זכתה לאמון בית המשפט, שסבר שהגירסה כולה היא פרי הדימיון וההזיה:

" בולט במיוחד, חוסר ההיגיון שבגירסת הנאשם עד כדי המצאת סיפור פרי הדמיון וההזוי לחלוטין" (עמ' 92, שורה 20 להכרעת הדין).

ומסקנת בית המשפט היתה:

" עשה עלי רושם של אדם מניפולטיבי ושקרן" (עמ' 95, שורה 14 להכרעת הדין).

בית המשפט גם שלל את התזה שהעלה המערער, לפיה מדובר בקנוניה שרקמו נגדו המתלוננת ובני משפחתה. גם התזה השנייה של המערער, לפיה המתלוננת רצתה לנקום בו בשל הריונה ממנו, נשללה. לעניין זה נקבע, כי תשובתה של המתלוננת, עת הוטחה בפניה השערה זו בחקירה הנגדית, היתה כל כולה אמת.