פסק-דין בתיק עפ 70917/05

בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בפתח-תקווה (כב' סגן הנשיא השופט גולדס) בת.פ. 1737/04 מיום 21.3.05, שהטיל על המערער חודש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, קנס בסכום של 100,000 ש"ח או 1,000 ימי מאסר תמורתם, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והטיל עליו לחתום על התחייבות בסכום של 25,000 ש"ח.

ההליך בבימ"ש קמא

1. המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של אי-קיום צו סגירה שיפוטי של מאפיה לאפיית לחם, עוגות ודברי מאפה - עבירה על ס' 18 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, אי קיום צו לסגירת המפעל - עבירה על ס' 39(א)(2) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, ניהול העסק הנ"ל ללא רישיון עסק, ויצור מזון ללא רשיון מהמנהל, נשוא האישום הראשון ובעבירות של ניהול עסק ליצור מזון בתנאים בלתי תברואיים בימים 8.4.02, 2.7.02 ו- 23.10.03 נשוא האישומים השני - הרביעי.

2. ב"כ המאשימה בביהמ"ש קמא ציינה בטיעוניה לעונש כי מדובר בנאשם שהפר את צו ביהמ"ש לאורך זמן, היו בעסקו לקויים משמעותיים שנמשכים עד היום, אם כי בינתיים ניתן היתר זמני לניהול העסק, ובסופו של דבר הוא אמור לקבל רשיון.

ב"כ המאשימה עתרה לבימ"ש קמא להטיל על המערער מאסר על תנאי וקנס משמעותי.

ב"כ המערער הציג בפני בימ"ש קמא רשיון עסק זמני שניתן למערער למשך שנה, ודו"חות בקורות שנערכו במאפיה ונמצאו תקינות וביקש להקל בעונשו.

3.      בימ"ש קמא תאר בפתח גזר דינו את השתלשלות העניינים מאז שהוצא לגבי המאפיה צו סגירה שיפוטי ביום 6.2.02 ועד למועד מתן גזה"ד, וציין שאמנם חל שיפור במצב התברואי של המאפיה, אך המערער טרם קיבל רשיון עסק.

ביהמ"ש קמא הביא את ההלכה הפסוקה לפיה מי שאינו מקיים צו שיפוטי לפי חוק רישוי עסקים דינו מאסר בפועל, בנוסף לקנסות משמעותיים, וקבע שביהמ"ש לא יכול לאפשר מצב שבו נאשם מזלזל ביודעין בצווי בימ"ש. לכן נאשם כזה דינו להענש בכל חומרת הדין, לא רק כגמול על מעשהו, אלא על מנת להרתיע אחרים (סעיפים 7 ו- 8 לגזה"ד).

4.      ביהמ"ש נימק את החלטתו שלא להעתר לבקשת ב"כ הצדדים להטיל על המערער מאסר על תנאי אלא להטיל עליו מאסר בפועל בדבריו שבסעיפים 10-11 לגזר דינו כדלקמן:

" 10.     לטעמי, דינו של הנאשם בתיק זה לענישה חמורה, ועל אף שב"כ המאשימה לא ביקשה להשית עליו מאסר בפועל, סבור אני כי אין מנוס בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, אשר מתמשכת והולכת גם בשעות אלה, שלא לגזור על הנאשם עונש שאינו עונש מאסר בפועל.

11.       מתן עונש שיהא בו משום מסר של אי-זילות צווי בית המשפט מחייב את גזירת עונשו למאסר בפועל. אמנם, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט, ושיקול זה אני שוקל לקולא. כמו כן, העובדה שלנאשם יש כיום רשיון זמני, גם היא מהווה זכות לנאשם. אך כל אלה, אין בהם כדי לגרוע ממחדליו של הנאשם".

טענות הצדדים בערעור

5.      ב"כ המערער טוען כי בימ"ש קמא טעה כשלא התייחס לעתירת הצדדים בפניו כאל הסדר טיעון, כאשר המחלוקת ביניהם היתה לגבי גובה הקנס. 

כמו כן הוא טוען שבימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה שהמערער נמצא בהליכי רישוי סופיים, לאחר שעמד בכל הדרישות והתנאים לקבלת האישורים והרשיונות המתאימים.

6.      שמיעת הערעור נדחתה מספר פעמים על מנת לאפשר למערער לקבל רשיון עסק, אך רשיון כזה לא התקבל עד היום.

ב"כ המערער הציג בפנינו רשיון יצרן שתוקפו עד סוף שנת 2006, אישור מכבי אש מיום 12.09.06, ותוכנית מפורטת של הוועדה המקומית לתכנון ובניה בראש העין.

כמו כן, הציג בפנינו ב"כ המערער אסופת פסיקה של בתי משפט השלום, בה נגזרו על נאשמים בעבירות של אי ציות לצו שיפוטי וניהול עסק ללא רשיון - עונשי מאסר על תנאי וקנסות בסכומים של 5,000- 15,000 ש"ח.

7.      ב"כ המשיבה תומכת בגזר דינו של בימ"ש קמא וטוענת כי לא מדובר בהסדר טיעון בין הצדדים אלא בעמדה שננקטה ע"י המאשימה, ואשר בימ"ש קמא לא היה חייב לאמץ אותה.

באשר לגובה הקנס טוענת ב"כ המשיבה שהוא הולם את התנהגותו של המערער שלא סגר את עסקו חרף התחייבותו לעשות כן, והמשיך לנהל אותו ללא תנאים תברואיים. את השינוי בעמדתה לעומת עמדת ב"כ המאשימה בבימ"ש קמא מסבירה ב"כ המשיבה כדלקמן:

"אנו מקבלים ביקורות של ביהמ"ש על העמדות העונשיות שלנו, ואנו בודקים עצמנו. גזר הדין ונימוקיו שכנעו אותנו שהקלו בטיעונים בבימ"ש קמא, וכן כמצוות פסיקת ביהמ"ש העליון אנו בודקים את השאלה האם בגזה"ד יש טעות". (עמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 13.09.06).

דיון