פסק-דין בתיק עפ 70851/05

1.         בפנינו ערעור על גזר-דינו של בימ"ש השלום בת"א - יפו בת.פ. 5385/02 ביחד עם ת.פ. 8169/02 שניתן ע"י כב' השופט אפרתי בתאריך 20.4.05, לפיו הוטל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, 13 חודשי מע"ת בתנאים שנקבעו בגזר הדין, וקנס כספי בסך 70,000 ש"ח או 15 חודשי מאסר תמורתו.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

2.         המערער, שהיה בעל עסק לתצוגה ומימכר רהיטים ברח' הרצל 69 ת"א (להלן: " העסק"), הורשע עפ"י הודאתו, שבאה במסגרת הסדר טיעון, בכך שבמהלך השנים 2000-1996 הכין וקיים במזיד, תוך שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, ועל מנת להתחמק מתשלום מס הכנסה פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, ונמנע מלרשום חשבוניות מס בגין הכנסות שהתקבלו בעסק, וכן השמיד חומר הנהלת חשבונות שהיה חייב בשמירתו בהתאם להוראות מס הכנסה.

באופן האמור לעיל השמיט המערער הכנסה בסכום שאינו פחות מסך של

1,689,565 ש"ח.

עוד הורשע המערער עפ"י הודאתו בכך שבשנים 2000-1997 (למעט התקופה שבין יולי  - דצמבר 1998) הוא ניהל פנקסי חשבונות ורשומות בסטייה מהותית מהוראות חוק מע"מ, ומסר בשנים הנ"ל בדוחות התקופתיים שהגיש למנהל מע"מ, ידיעות בלתי נכונות בסכום כולל של 146,703 ש"ח, בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מע"מ.

הסדר טיעון

3.         ב"כ הצדדים הגיעו, להסדר טיעון גם לעניין העונש, במסגרתו הודה המערער במיוחס לו בכתב-האישום בת.פ. 5385/02 ו- 8269/02 של בימ"ש שלום ת"א.

ב"כ המערער עתר לבימ"ש קמא להטיל על מרשו עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, ואילו ב"כ המשיבה עתרה לביהמ"ש להטיל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, מאסר ע"ת וקנס.

טיעוני ב"כ הצדדים

4.         בערעורו עתר ב"כ המערער לביהמ"ש להפחית מעונש המאסר שהוטל על מרשו, ולהעמידו על תקופה אותה יוכל לרצות בעבודות שירות.

לדבריו, בימ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי להודאת המערער, ולהבעת החרטה שלו, וכן להסכם התשלומים אליו הגיע עם רשויות המס.

עוד לטענתו, המערער הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שנפל קורבן למעשה נוכלות של שותפו - הבעלים המקורי של העסק - אלי בן נעים (להלן: " בן נעים"), ובפועל הוא לא קיבל כל הטבה כספית בגין העלמת הכספים.

5.         עוד הוסיף וטען ב"כ המערער כי מרשו, שהיה שכיר בעסק, פותה להירשם כמנהל בעסק ביחד עם אשתו של בן נעים, והוא כלל לא עסק בפועל בניהול חשבונות העסק, ולא עמד בקשר עם הספקים ו/או עם רשויות המס.

בסופו של יום, נטל האשמה נפל על כתפי המערער, שהינו חסר-כל, נרדף ע"י נושים מה"שוק האפור", והוא חייב מוגבל באמצעים.

6.         ב"כ המערער אף הלין על כך שמרשו נדרש לשאת במלוא תשלום החיוב ולא במחציתו בלבד, על אף שהיה שותף לאשתו של בן נעים. עוד הוא טען כי הוצאות העסק לא הוכרו ע"י רשויות המס עקב אי-הגשת הדו"חות במועד.

7.         ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, המערער הודה בחקירתו כי היה מנהל העסק, והכנסות העסק היו הכנסותיו.

עוד לדבריה, עסקינן במקרה דנן במי שהשמיט הכנסות בסכומי עתק, לא שילם מע"מ בגין עיסקאותיו, לא עמד בתנאי ההסכם אליו הגיע עם רשויות המס, ולא הסיר את המחדלים. 

אשר על כן, לטענתה, הענישה שהוטלה על המערער, הכוללת עונש מאסר בפועל, הולמת את נסיבות המעשים שביצע המערער, ומשקפת את חומרת הנזק שנגרם לקופה הציבורית.

8.         בתאריך 21.3.07 התרנו למערער להגיש תוצאות בדיקות רפואיות, אותן היה אמור לבצע בתאריך 22.4.07, וכן הומלץ בפניו להפקיד בקופת ביהמ"ש סכומי כסף שיועברו לרשויות המס, וזאת לא יאוחר מתאריך 1.5.07.

בפועל, רק בתאריך 6.5.07 הגיש המערער לביהמ"ש את תוצאות הבדיקות, כשהוא מצרף אליהן מכתב ובו חזר ועתר להקלה בעונשו, וכן צירף אסמכתא לפיה הופקד בקופת ביהמ"ש בתאריך 6.5.07 סכום של 8,000 ש"ח, וכן אסמכתות לפיהן שולם בתאריכים 23.4.07  ו- 30.4.07 תשלומים בסך של 3,802 ש"ח על חשבון שומה.