פסק-דין בתיק עפ 70832/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע), בת"פ 1089/02, בו הורשע המערער בתקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה על סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בית משפט קמא הטיל על המערער מאסר בפועל של 8 חודשים (ומאסר על תנאי, פיצוי למתלונן ופיקוח של שירות המבחן) וכן הפעיל שני מאסרים על תנאי, האחד של שנה והשני של חצי שנה. כל המאסרים חופפים לזה כך שעל המערער לרצות בסך הכל 12 חודשי מאסר בפועל.

מלכתחילה הוגש הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. לאחר שמיעת הערותנו, חזר בו ב"כ המערער מן הערעור על הכרעת הדין, שעל כן הערעור על הכרעת הדין נדחה.

לענין גזר הדין, טוען ב"כ המערער, כי מדובר באירוע שהמתלונן יזם ולא המערער, אשר נקלע לאירוע שלא בטובתו; כי למערער אמנם עבר פלילי אולם מלפני האירוע נשוא תיק זה ולא לאחריו; כי עברה תקופה של חמש וחצי שנים מאז האירוע, שלמערער לא נפתחו תיקים נוספים וכי המערער עובד ומתפקד.

בסופו של יום מבקש ב"כ המערער לבטל את המאסרים בפועל ולהאריך את המאסרים המותנים.

אין מחלוקת כי הפרשה בגינה הואשם המערער החלה במהלך עבודתו של המערער כקבלן קידוחים באתר בניה, בעקבות עימות מילולי בינו לבין המתלונן, שבא למערער לדרוש כסף שהמערער היה חייב לו.

בשל האירועים שהתרחשו בין המערער לבין המתלונן ואחים נוספים של המתלונן הוגשו שני כתבי אישום לבית משפט קמא:

בכתב האישום נגד המערער נטען כי במהלך העימות ניסה המערער לתקוף את המתלונן על ידי כך שזרק לעברו כלי עבודה ולאחר מכן הכה בראשו עם קרש. כתוצאה מהמכה נגרם למתלונן שבר בחוליה חמישית של עמוד שדרה צווארי.

כתב האישום האחר הוגש נגד המתלונן ואחד מאחיו ובו הואשמו שניהם בתקיפתו החבלנית של המערער.

בית משפט קמא עשה "סדר" בלוח הזמנים של האירועים וקבע כי האירוע כולו התרחש בשני שלבים. המערער אכן הותקף ונחבל על ידי המתלונן ואחיו בשלב השני של האירוע, לאחר שאחיו של המתלונן הגיעו למקום. אולם בשלב הראשון של האירוע, המערער אכן תקף את המתלונן כאמור בכתב האישום.

דגש רב בטיעונו של ב"כ המערער הושם על העונש שהוטל על המתלונן ואחיו בהליך המשפטי שנוהל נגדם, כאמור לעיל, לעומת העונש החמור שהוטל על המערער. על המתלונן ואחיו הוטל עונש של מאסר על תנאי וקנס בלבד.

איננו מקבלים את ההשוואה שעושה הסניגור. ראשית, המתלונן ואחיו הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעוד המערער עמד על זכותו לכפור והיה צורך בניהול הוכחות. כמובן שזו היתה זכותו של המערער, אולם אין הוא יכול לבקש להשוות את דינו למי שהודה וחסך את הצורך בשמיעת הוכחות. זאת ועוד, המתלונן ואחיו נעדרי עבר פלילי בעוד למערער עבר פלילי. בית משפט קמא ציין כי " מדובר בנאשם שצבר לחובתו מספר מרשים של הסתבכויות בעבירות אלימות ... ולא ניכר כי למד את לקחו".

בין העבירות שבהן הורשע המערער בעבר: תקיפה חבלנית, חבלה, פציעה כשהעבריין מזויין (עם אקדח טעון ובצוותא עם אחר), שתי תקיפות שוטר בשעת מילוי תפקידו, תקיפה סתם וכן חמש הרשעות באיומים. המערער כבר ריצה בעבר מאסר בפועל. נגד המערער היו תלויים מאסרים על תנאי. שלושה מהם כבר הוארכו בעבר על-ידי בית המשפט. בתיק זה, בעת מתן גזר הדין, היו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה.

הארכת מאסר מותנה אפשרית כאשר בית המשפט סבור שאין מקום להטיל על הנאשם, בשל העבירה הנוספת בה הורשע, מאסר כלשהו, אף לא מאסר על תנאי.

איננו סבורים, בהתחשב בעברו של המערער ובחומרת הפגיעה שנגרמה למתלונן, ובהתחשב באלימות שהופעלה על ידי המערער, כי יש מקום בתיק זה שלא להטיל על המערער מאסר כלשהו, אף לא על תנאי, ולכן ממילא אין אפשרות שלא להפעיל את המאסרים המותנים.

בית משפט קמא בא לקראתו של המערער בכך שחפף את כל המאסרים ובפועל על המערער לרצות רק את תקופת המאסר הארוכה מבין השלושה.

אנו דוחים, איפוא, את הערעור.

ניתן היום, א' בחשון תשס"ז (23 באוקטובר 2006), במעמד הצדדים.