פסק-דין בתיק עפ 70715/05

השופטת י' שיצר :

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת נ' קפלינסקי), בת"פ 1403/01 מיום 29.3.05. המערער הורשע באישום ראשון בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק וזיוף שטרי כסף, עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק.

באישום השני הורשע בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין ובניסיון לשידול לסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 יחד עם סעיף 33 לחוק.

על המערער נגזרו העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, 5,000 ש"ח קנס או חמישה חודשי מאסר תמורתו, ו- 300,000 ש"ח פיצוי למתלוננת.

2.       בהודעת ערעור מפורטת ומנומקת, תוקפת ב"כ המערער את עצם הרשעתו של המערער. ב"כ המערער מדגישה כי פסק הדין מבוסס על האמון שניתן בעדותו של העד חריסטו, שעל פי כתב האישום היה מכר ותיק של המערער ואף הוא היה מעורב בביצוע העבירות. חריסטו הועמד לדין על חלקו בעיסקת החליפין, והורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וזיוף שטר כסף. לטענת ב"כ המערער, חריסטו ביצע את העבירות בעצמו ללא מעורבות המערער, והיה לו עניין להרחיק את האחריות מעצמו ולהעבירה למערער, על כן גם הציג את עצמו כמי שאויים על-ידי המערער. לטענתה חריסטו איננו אמין. מלכתחילה, הכחיש את מעורבותו, ואף בעימות עם המתלוננים ניסה להתחמק מכל אחריות, ורק משהוצגו לו ראיות של ממש בדבר מעורבותו שינה מגירסתו ההתחלתית.

מטעמים אלה גם הציג גירסה לפיה המערער הוא שהכין את הכסף, הוא ששלח אותו, כאשר בית משפט קמא מתעלם מחלקו המרכזי של חריסטו בפרשה ומן העובדה שהוא זה שברח מהפגישה עם המתלונן, כשהכסף ברשותו, ולטענתו מסר אותו למערער, דבר שאין לו תימוכין.

לעניין ההקלטה שהוקלט המערער, נטען כי יש אמנם בקלטת ללמד כי המערער ידע כי חריסטו הולך לזרוק רימון הלם, אך לא שהמערער שלח את חריסטו לבצע את הפעולה. מי שמתחיל בשיחה בנושא הרימון הוא חריסטו והמערער רק הגיב לדבריו.

אשר להימצאות טביעת האצבע של המערער על אחד משטרות המשחק של מועדון ההימורים, אין הגיון בכך שתימצא רק טביעת אצבע אחת, אם הוא אכן הכין את כל החבילה. לא מן הנמנע כי חריסטו אסף שטרות כאלה במועדון של המערער, הן כדי להכין את הכסף המזוייף והן כדי להפליל את המערער.

אשר לרימון ההלם, חריסטו עבד עם המשטרה. משהופיע והודיע שהמערער לכאורה נתן לו את רימון ההלם, המשטרה לא בדקה טביעות אצבע של המערער על גבי הרימון.

לאור כל אלה סבורה ב"כ המערער כי יש לזכותו.

3.       לעניין העונש, מפנה ב"כ המערער לעובדה שעונשו של חריסטו הופחת מ- 12 ל- 9 חודשים, הפיצוי שהוטל על המערער הוא 300,000 ש"ח בעוד שעל חריסטו הוטל פיצוי של 50,000 ש"ח בלבד - מבלי שהיו ראיות של ממש לתמיכה בגירסת חריסטו שהמערער אכן קיבל לידיו את מלוא סכום הכסף שהוציא חריסטו מהמתלונן.

כמו כן, נטען כי תקופה של 5 חודשי מאסר כנגד קנס של 5,000 ש"ח היא גבוהה ובלתי פורפורציונלית.

ב"כ המערער גם מפנה למצבו הרפואי הקשה של המערער ולמספר רב של צינתורים וניתוח מעקפים. לפיכך היא מבקשת להפחית מעונשו. 

דיון ומסקנות

4.       פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאי אמון. בית משפט קמא כלל לא האמין לעדותו של המערער, ובפסק דינו סקר בהרחבה את השינויים בגירסאותיו, כאשר מלכתחילה כפר המערער בכל מכל. אשר לגירסתו של חריסטו, מבהיר בית המשפט, כי הוא נוקט בדרך של פלגינן דיבורא, והוא מאמץ את אותם קטעים שיש בהם הסבר סביר.

גירסת חריסטו היתה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו, בין היתר, על מנת להשיב לעצמו כספים אותם היה חייב לו המערער. לגירסת חריסטו, העביר לידי המערער 6 שיקים דחויים בסך של 65,000 ש"ח, אותם קיבל בגין מכירת רכבו, כדי שיגבה אותם עבורו תמורת עמלה. אולם לטענתו, המערער העביר לידיו רק את תמורת שני השיקים הראשונים ובאשר לשיקים הנוספים, טען כי מסר את הכסף לאדם שזכה במועדון ההימורים שלו, וכדי לקבל חזרה את כספו הציע לו המערער לבצע עסקת רמייה משותפת.

בית משפט קמא קבע כי המערער וחריסטו פעלו כשותפים, כאשר חריסטו נטל חלק בתכנון ובביצוע מרצונו, אולי כדרך להחזיר לעצמו את הכסף שקיבל תמורת מכירת רכבו.

5.       מקובלת עלינו מסקנתו של בית משפט קמא וחיזוקים לה נמצאים באלה:

א.      המתלוננים טענו שמסרו לחריסטו 175,400$ וגירסה זו נתמכה בסכום השטרות (כולל המזוייפים) שמגיע ל- 730,000 ש"ח (שהם שווי ערך שיקלי לסכום הדולרי). 

ב.       למתלוננים נמסרו ניירות רבים דוגמת ת/31 ששימשו במועדון ההימורים של המערער ועליהם כתוב "ערך שווה 100 נקודות". מאחר ולנייר זה יש ערך כלכלי במועדון, קשה לקבל טענה כאילו נאספו הניירות מהרצפה, ובמיוחד לאור הכמות הגדולה של ניירות אלה שהועברו למתלוננים. לא מתקבל על הדעת שכולם הגיעו לרשותו של חריסטו מתוך עסקו של המערער, ללא מעורבות של המערער ומאחורי גבו.