פסק-דין בתיק עפ 70595/04

1.         אלה שלושה ערעורים נשוא שלושה תיקים בהם אוחד הדיון נוכח העובדה כי המדובר בעובדות כתב אישום זהות. ביהמ"ש השלום לתעבורה בנתניה (כב' הש' הלוי יהושוע) איחד הדיון בכל התיקים נשוא 13 כתבי אישום המתייחסים ל-14 נאשמים.

עניינם של כל כתבי האישום כאמור הינו נהיגה במונית שירות כאשר העילה היא שאותן נסיעות בוצעו שלא עפ"י ההיתר שניתן ברשיון הפעלת המוניות - כל זאת בניגוד לחוק הפיקוח על מצרכים ושרותים תשי"ח-1957, וצו הפיקוח על המצרכים ושירותים (הסעה במונית) תשל"ד-1974. המערערים הפעילו קו שירות נסיעות מת"א לנתניה בניגוד לתנאי הרישיון - כאשר אספו נוסעים בדרכם מת"א לנתניה בניגוד לרישיון הסעה שבידיהם. כמו כן ביצעו נסיעות מנתניה לת"א מתחנות מוצא שלגביהן לא קיבלו היתר עפ"י הרישיון.

לציין כי מערערת 1 הנה חברה פרטית והבעלים של רישיון קו השירות נשוא הערעור, ומערער 2 הינו המנהל של החברה הנ"ל, ויתר המערערים הנם מפעילי השירות העוסקים כנהגים בחברה. 

בימ"ש קמא מצא להרשיע את כלל המערערים בכל המיוחס להם כל אחד וחלקו, כפי שאלה פורטו בהרחבה בכתב האישום. ביהמ"ש לא מצא להבחין בין המערערים העוסקים בחברה כנהגי מוניות שביצעו את ההסעות באופן פיזי, לבין מערערים 1 ו- 2 שהם הבעלים והמנהל על החברה מפעילת השירות, שכן, ביהמ"ש נימק בהכערת     דינו, חלה חובה על האחרונים להבטיח שמירת ההוראות ע"י הנהגים בכל הנוגע להפעלת המוניות ומתן השירות בקווים. סופו של דבר ביהמ"ש גזר על המערערים, כל אחד לחוד, עונש שכלל קנסות והתחייבויות כספויות שפורטו בגזה"ד של ביהמ"ש קמא. 

2.         טיעוני הצדדים

            טיעוני ב"כ המערערים:

• ביהמ"ש הרשיע את המערערים מבלי שיחס משמעות לכך כי במועדים הרלוונטים לכתב האישום הם ביצעו את הנסיעות המיוחסים להם עפ"י שוברים של אישורי נסיעה חד-פעמיים. אותם אישורים ניתנו להם ע"י התאגיד בהתאם להוראות תקנה 493 ( 2) לתק"ת.

• עניין הגשת כתב האישום נגד המערערים נעשה שלא בתום לב, אלא שהממונה על התחבורה הציבורית, מר גבי נבון, רצה להתנכל בהם לאור התלונות שהוגשו על ידם למשרד התחבורה בחשד כי הממונה נותן רישיון קו שירות תוך קבלת שלמונים. ( הממונה נתן רישיון לחברות הסעות אחרות משיקולים אישים שלו, אך סירב ליתן למערערת).

• ההגבלה שהוכנסה לרישיונם של המערערים לעניין איסוף נוסעים ממחלף פולג ועד לנתניה, ע"י מר גבי נבון, נעשתה שלא בסמכות ובניגוד להוראת החוק, כאשר עפ"י סעיף 501 (ב) לתק"ת חל איסור על נהגים לסרב להסיע נוסעים, הגם שהיה מוגש נגדם אז כתב אישום על ידי מבקש השירות שסירבו לו.

• גם אם יש למר גבי נבון הסמכות להגביל רישיון כאמור במסגרת הכללית של תקנה 496 לתק"ת, הרי הדבר מתנגש עם הוראות תקנה 501 (א) וכאן בעצם חל כלל הפרשנות הרגיל לפיו הדיון המיוחד גובר על הדין הכללי. קרי תקנה 501 (א) גוברת.

• מדיניות משרד התחבורה - משרד התחבורה לא גיבש מדיניות ברורה לעניין הנפקת רישיונות, הדבר שגורם לאי שוויון בין המפעילים השונים.

• טענת הגנה מן הצדק - במהלך חמישים וחמש שנים החברה הפעילה קו שירות נסיעות מת"א לנתניה באמצעות אישורים חד פעמיים המכונים "ויזות". בכל אותה תקופה המדינה לא הגישה נגדם כתב אישום, נהפוך הוא, שתיקתה רבת השנים מעידה על הסכמה בהפעלת קו השירות כאמור.  מכאן, ביהמ"ש מתבקש לבטל את כתב האישום נגד כלל המערערים שעבדו בשירות המערערת.

תגובת ב"כ המשיבה:

• בקשר לטענות לתחנת קצה בחניון בפינת רח' ארלוזרוב, המונית בעצם מצריכה להכנס למקום, ומה שקורה הוא שהנהג מעכב את הנוסעים שנמצאים במונית, כך שהשיקולים בנידון הם שיקולים תחבורתיים נטו.

• אין לבוא ולטעון שלא נכון להגיש את כתבי האישום כנגד הנהגים - האמור נדון עוד בפני בית משפט וזה קבע כי הנהגים הם שכירים, לכן אין מנוס מלייחס להם אחריות.

• כל הטענות המתייחסות להתנהלות העבודה והשיקולים בקביעת רשיונות על ידי  אותו פקיד במשרד התחבורה מתייחסות לטענות של צדק שבעצם אין שום עדות אודותם, אין שום ראיה שבאה בפני בית המשפט, משכך הטענה אינה יכולה לעמוד.

3.                   דיון בערעור

מן הראוי לציין עוד בטרם אתייחס לגופן של הטענות שעלו מפי ב"כ הצדדים, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, כאשר בפניה נשמעה גרסתם של העדים באופן ישיר וע"י כך ניתנה לה ההזדמנות להרתשם מהם באופן ישיר. יחד עם זאת, ביהמ"ש כן יתערב בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא במצבים בהם מתגלים פגם ו/או פסול מהותיים.

לעניין זה ראה דברי כב' השופט זילברג בע"פ 125/50 נעקובוביץ נ' היועמ"ש:

"אין ביהמ"ש לערעורים בודק מחדש את צדקתו או הרשעתו של הנאשם, הוא בודק את כשרותו או פסלותו של פסק הדין.... ביהמ"ש לערעורים לא יסתור מסקנה שהוסקה מעובדות שהונחו כחוק....אלא אם כן שוכנע, כי הסקת המסקנה ההיא ע"י ביהמ"ש דלמטה היתה, מבחינה הגיונית פסולה בתכלית "פסולה בתכלית" מבחינה הגיונית פירושה: מסקנה חסרת שחר, אבסורד לכל ולא רק כאשר היא "אינה נראית" לשופטי ביהמ"ש לערעורים" (ע"פ 125/50 דוד יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פד"י ו (1) עמ' 560-561).