השופטת יהודית שיצר
1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ג' נויטל) בת.פ. 5865/05.
המערער הורשע בתיק זה על פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1983 (להלן: "
הפקודה") ואחזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו לפי סעיף 10 לפקודה.
על המערער הושת עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה, קנס כספי וכן חילוט כספים שנתפסו אצלו.
2. בערעור בפנינו מלין ב"כ המערער בעיקר על רכיב המאסר מאחורי סורג ובריח אשר לדעתו לא היה ראוי להטילו ממספר נימוקים:
א) המערער הודה בהזדמנות הראשונה בבית משפט קמא כי הוא אכן החזיק בסם מסוג אופיום שלא לצריכה עצמית, בשל הכמות שהחזיק, אך הוסיף כי הוא מכור לשימוש בסמים מזה למעלה מ- 30 שנה.
ב) המערער הופנה כבר בשלב המעצר עד תום ההליכים לעריכת תסקיר שירות מבחן על מנת לבדוק התאמתו לטיפול גמילה מסמים והוא שוחרר לטיפול גמילה בקהילה טיפולית בתנאי מעצר בית מלא. מאז עברו למעלה משנתיים. בעניינו של המערער התקבלו במהלך הדרך מספר תסקירים כולם חיוביים אשר הצביעו לכל אורך הדרך על הליך חיובי ושיקום מוצלח.
ג) ב"כ המערער הדגיש כי לקוחו אדם נורמטיבי, מנהל חיי משפחה וחנויות לממכר עתיקות, הוא בן 57, עברו נקי ואין לו כל הסתבכויות בעבירות, אל הסמים הגיע כאשר נפצע במלחמת ששת הימים, אז החל להשתמש בתרופות נגד כאבים והתמכר לאופיום שמוכר לו מארץ מוצאו (פרס). לטענתו מאחר וזהו סם לא נפוץ, החזיק המערער כמות גדולה ממנו, אך מאחר ופניו היו לכיוון השיקום, בחר להודות בכתב האישום כפי שהוא (שלא לצריכה עצמית ולא להתדיין).
ד) המערער הינו אדם חולה, עבר התקפי לב, צינטורים, ושליכתו היום לראשנה בחייו לכלא תשים לאל את הדרך השיקומית הארוכה והמוצלחת שעבר ועלולה לסכן אותו.
ה) ב"כ המערער גם הדגיש כי ביהמ"ש איפשר למערער לכל אורך הדרך להמשיך בהליך השיקום ובאחת הפעמים אף דחה את הדיון מיוזמתו לצורך קבלת תסקיר נוסף, כמו כן הזמין חוו"ד של הממונה על עבודות שרות כדי לבדוק את התאמתו לביצוע עבודות אלה. בכך נוצרה אצל המערער ציפיה סבירה כי, אכן בסופה של הדרך, כאשר הוא מצידו עמד בכל המצופה ממנו, לא ישלח לכלא. שאם לא כן, לשם מה היה צורך בכל הדחיות והתקופה הארוכה שחלפה מאז העמדתו לדין ועד למתן גזה"ד.
ו) עוד הצביע ב"כ המערער על כך שמגמת המחוקק היא לעודד את נושא השיקום בעבירות סמים, ואף הצביע על פסיקה של בימ"ש העליון והמחוזי.
3. ב"כ המדינה מצידו הדגיש כי מדובר בכמות גדולה מאוד של סם אופיום, הסם פוזר במקומות שונים, עצם הדחיה בשלב הטיעונים לעונש נועדה לאפשר המשך הליך גמילה שהוצג כמוצלח, ואולם השיקום עדיין לא פוטר מענישה ולאור מהות העבירה יש לשדר מסר כי עבירות מסוג זה ראויות לענישה מאחורי סורג ובריח, ובסופו של דבר מהצלחת הליך השיקום יהנה המערער עצמו ומשפחתו בעתיד. זאת ועוד, בימ"ש קמא הדגיש שבדחיות אין משום הבעת דיעה לענין העונש, ועל כן לא היה מקום לבנות ציפיות ולהסתמך על עצם הליך השיקום.
4. התלבטנו רבות לגבי ההכרעה הראויה בתיק זה, מחד, עומדת חומרת העבירה - החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכמות הסם - שבה הודה המערער, וכן והחובה המוטלת על ביהמ"ש להילחם בעבירות הסמים, כפי שהדגיש ובצדק, בימ"ש קמא.
מאידך, מדובר באדם לא צעיר, חסר עבר פלילי, שלכאורה ניהל חיי משפחה נורמטיביים, ומיד כשנתפס בגין הסתבכותו בסמים, הכיר בהתמכרותו והתמקד באופן מיידי באפיק הטיפולי על מנת להשתקם. העובדה שהתחרט על מעשיו, התבטאה במעשים ולא רק במישור המילולי. הוא עבר תהליך שיקום ממושך ולא קל, בו התמיד לכל אורך הדרך ללא נסיגה עד לסיומו. כל התסקירים שהתקבלו בביהמ"ש הם תסקירים חיוביים ביותר, ושרות המבחן ממליץ באופן חד משמעי שלא לשלוח את המערער אל בית כתלי הכלא כדי שלא תחול חס וחלילה נסיגה בהליך השיקום.
במקרה זה ביהמ"ש הלך עם המערער לכל אורך דרך השיקום ונתן ידו להליך זה. התמדת המערער נבחנה לאורך זמן, כך שהיבט זה של התנהלות ביהמ"ש והזמן הרב שחלף, מהווים שיקול משמעותי. לכך נוסיף כי מדובר באדם שזה לו מאסרו הראשון שלא הסתבך בעבר עם החוק. בנסיבות אלה, עניינו של הציבור יצא נשכר מהשיקום המוצלח שמטבעו אינו קל, יותר מאשר הדגשת היבט התגמול שבענישה.
מבחינת המערער, גם נראה לנו כי אלמנט ההרתעה הושג, ולא נשקפת ממנו יותר סכנה לחברה.
משכך נראה כי זה המקרה עליו ניתן להכיל את דבריו של כב' השופט א. לוי בע"פ 8087/03
מיכאל כהן נ' מ.י. תק-על 2006(1), 1472: "...
על כן נראה לנו כי מנקודת השקפתה של החברה, הנזק שיהיה כרוך במאסרו החוזר של המערער, יהיה גדול פי כמה מהסכנה הנשקפת ממנו אם יוסיף להתהלך חופשי...".
עוד אנו מפנים לע"פ 4158/05
מדינת ישראל נ' יחזקאל פראג', תק-על 2005(4), 975, שם דחה ביהמ"ש העליון ערעור על גז"ד של בימ"ש מחוזי שנמנע משליחתו לכלא של אדם שנמצא בשלבים מתקדמים של גמילה, למרות כמות הסמים הגדולה שנתפסה בחזקתו זאת מהטעם שהליכה בדרך זו גם משרתת את טובת החברה.
וכן לע"פ 8092/04
ישראל חביב נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1146, שם אחרי תקופה של שנה ושלושה חודשים בלבד, משחלה התקדמות בהליך השיקום, עיכב בימ"ש עליון את ביצוע גז"ד של ביהמ"ש המחוזי כדי לאפשר הליך טיפולי, כשמדובר בעסקאות סמים ובכמויות סמים אדירות, של מעל 5 ק"ג, מעל קילו, 7.580 ק"ג, ו- 19.3 ק"ג.
במקרה זה, אמר כב' השופט טירקל: