פסק-דין בתיק עפ 70557/06

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ד' עטר) בת"פ 1896/04, בו הורשע המערער בעבירת איומים.

בית משפט קמא הטיל על המערער 4 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל מאסר על תנאי חב הפעלה של 6 חודשים. בית המשפט קבע ששני עונשי המאסר ירוצו בחופף. עוד הטיל בימ"ש על המערער מאסר על תנאי וכן חיוב בחתימה על התחייבות על סך 2,500 ש"ח.

נגד המערער הוגש לבימ"ש קמא כתב אישום שהכיל שתי עבירות: תקיפתה של אשתו ואיומים עליה. במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום, כך שהעובדות והוראת החיקוק המתייחסות לתקיפה נמחקו מכתב האישום. על פי ההסדר שהוצג לבית משפט קמא, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, היינו העובדות המקימות עבירת איומים וההליך הסתיים ללא הרשעה אך בחיוב לחתום על התחייבות לפי סעיף 73 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בית משפט קמא הפנה את המערער לשירות המבחן. בגזר דינו לא אימץ בית משפט קמא את ההסדר וקבע שההסדר אינו ראוי בנסיבות העניין. בית המשפט הרשיע את המערער והטיל עליו את העונשים שפורטו לעיל.

הערעור מופנה, מטבע הדברים, כנגד הימנעותו של בית המשפט מלאשר את הסדר הטיעון.

המדינה עמדה מאחורי גזר דינו של בית משפט קמא והיא סבורה שגזר הדין הוא אכן ראוי ואין מקום להתערב בו.

שמענו את טענות הצדדים והגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

שאלנו את הצדדים אך לא קיבלנו תשובה מספקת - מה היה השיקול לתיקון כתב האישום כפי שתוקן. לב"כ המדינה לא היה הסבר טוב. כפי שעולה מדבריה וכפי שאנו מתרשמים, ההסדר נעשה כדי להימנע מהצורך להפעיל את המאסר על תנאי, שהיה חב הפעלה לאחר שכבר הוארך פעם, לפיכך לא ניתן היה להימנע מהפעלתו.

בית משפט קמא ציין כי דרך זו, בה ביקשו הצדדים לילך מבחינה משפטית, אינה נקייה מספקות והדרך אינה רצויה, אך קיימות גישות שונות בפסיקה. ב"כ המערער הפנתה אותנו לע"פ (מחוזי נצרת) 1106/03 עמר שמעון נ' מדינת ישראל, בו אישר בית המשפט הסדר טיעון הדומה להסדר שבפנינו. גם שם דובר היה בעבירת איומים וכדי להימנע מהפעלת התנאי שהיה חב הפעלה ביקשו להימנע מהרשעה. מעיון בפסק הדין נראה שבית המשפט "לא מתלהב" מהדרך הזו שהוצגה בפניו, אולם לבסוף לאחר התלבטות אישר אותה. הנימוק המרכזי לאישור ההסדר שהוצג בפניו היה כי "פטירתו של המערער מהרשעה עשויה להביא להבראתו של התא המשפחתי שהעבירה שבה הוא הורשע כוונה אליו... אם תתבטל ההרשעה, תיפתח בפנינו הדרך... לשקם את חייהם המשותפים".

בענייננו הנימוק הזה לא מתקיים. המערער ואשתו פרודים מזה שנתיים, כך נטען בפנינו היום, אולם טרם התגרשו בשל מחלוקות רכוש. לא מדובר בנסיון לשקם את התא המשפחתי ולא שמענו נימוק טוב מדוע היה צורך לנקוט בדרך החריגה הזו, הלא מקובלת והלא רצויה, אך כדי להימנע מהפעלת המאסר על תנאי, שהוא, על פי מצוות המחוקק, חב הפעלה.

בית משפט קמא קבע כי המערער שב וביצע עבירות בתוך התא המשפחתי מבלי שהמאסר המותנה מנע ממנו זאת ועל כן נדרשת ענישה קונקרטית ומציבת גבולות. בית המשפט ציין עוד כי מתוך התסקיר עולה שההעדפה הברורה של האינטרס האישי של המערער, לעומת האינטרס הציבורי, לא אוששה בתסקיר. הנאשם לא נטל חלק בהליך טיפולי ולא הפיק דבר מתקופת הפיקוח שהוטלה עליו בעבר.

נימוקיו של בית משפט קמא מקובלים עלינו.

נראה לנו כי בהסדר הטיעון לא התקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין זה הפרטי של המערער. בנוסף, איננו סבורים כי התקיימו במערער הקריטריונים שנקבעו בפסיקה להימנעות מהרשעה.

סיכומו של דבר, איננו מוצאים כי שגה בית משפט קמא בשיקוליו ואנו דוחים את הערעור.

אנו קובעים את התיק לדיון בפנינו, לצורך קבלת חוות דעת מעודכנת של הממונה על עבודות שירות לתאריך 8/1/07 שעה 11:30.

המזכירות תפנה אל הממונה על עבודות שירות, על מנת שימציא לנו חוות דעת עדכנית באשר לעבודה אותה יוכל המערער לבצע.

ניתן היום, כ"ד בחשון, תשס"ז (15 בנובמבר 2006), במעמד הצדדים.