פסק-דין בתיק עפ 70440/08

בפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופטת שדמי) בתיק ת"ד 11825/06 מתאריך 5.6.08, לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: " תקנות התעבורה"), וזאת לאחר שזוכה מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: אי ציות לתמרור ב-36 ונהיגה בקלות ראש - עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה בקשר עם סע' 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: " פקודת התעבורה"), ועבירה על סע' 62(2) בקשר עם סע'     38(2) לפקודת התעבורה.

על המערער הושתו העונשים הבאים:

א.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת חודש ימים.

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 4 חודשים למשך 3 שנים.

ג.          קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

טיעוני ב"כ המערער

לטענת ב"כ המערער, שגה בימ"ש קמא כאשר הרשיע את המערער בעבירה בה לא הואשם כלל, וזאת לאחר שזיכה אותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

עוד טוען ב"כ המערער שעסקינן בענייננו בגירסה מול גירסה, וזאת מאחר והעד הניטראלי לא ראה כלל את התאונה.

ב"כ המערער מוסיף ומציין, כי הנהגת היא זו שסטתה שמאלה וגרמה להתנגשות הרכב, ומרשו לא היה צריך להמתין שהנהגת תחל בנסיעתה, שכן מדובר בכביש בעל שלושה נתיבים והמערער נהג בנתיב השמאלי לרכב המעורב.

לחילופין טוען ב"כ המערער, כי יש לבטל את הפסילה בפועל, לאחר שהמערער כבר היה פסול 7 ימים מנהיגה, או לקצר את התקופה.

טיעוני ב"כ המשיבה

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, ולטענתה במקרים דומים גזר ביהמ"ש עונש חמור יותר - פסילה בת חודשיים.

פסק דינו של בימ"ש קמא

לאחר שמיעת ראיות בתיק דנן, קבע בימ"ש קמא שנהגת הדייהטסו (עדת תביעה מס' 1) נסעה ברח' דניאל בבת-ים וחצתה את הצומת עם רח' פנקס. אחרי הצומת היה מסומן מעבר חציה, ואותה עת חצתה הולכת רגל במעבר החציה מימין לשמאל כיוון נסיעת הנהגת.

הנהגת עצרה לפני מעבר החציה על מנת לאפשר להולכת הרגל להשלים חצייתה בבטחה, ובעודה עומדת היא הרגישה פגיעה ברכבה כאשר המערער פגע ברכב מצד שמאל.

עד תביעה מס' 2, מר נסים גרציאני, אשר ישב בקיוסק הנמצא כ- 15 מטר מהצומת הנ"ל, שמע את רעש הפגיעה, אך לא ראה את התאונה. לאחר התאונה, הוא ראה את הרכב בו נהג המערער נוסע מהמקום, וראה את נהגת הדייהטסו ברכבה שניזוק, ויעץ לה לפנות לבית חולים מאחר והיא טענה שאינה חשה בטוב.

המערער טען בעדותו בביהמ"ש, שהתאונה ארעה לאחר שהשלים את הפניה שמאלה, ולדבריו בעת התאונה מכונית הדייהטסו היתה במהלך נסיעה. לטענתו, התאונה נגרמה מאחר והנהגת החלה בנסיעה כשהוא כבר היה מקביל למכוניתה, ואז היא סטתה שמאלה.

בהודעתו במשטרה (כחודש לאחר התאונה) טען המערער כי הוא עצר בקו הצומת של רח' דניאל - פנקס, בכוונה לפנות שמאלה לרח' דניאל, וראה את מכונית הדייהטסו כשהיא עומדת אחרי הצומת ליד המדרכה הימנית, והבין שהיא חונה, ועל כן החל לעקוף אותה משמאל. הדייהטסו החלה לפתע לנסוע, הוא ניסה לסטות שמאלה, אך למרות זאת פגע ברכב הדייהטסו במראה השמאלית.

בחקירתו במשטרה לא זכר המערער אם היה מעבר חציה לפני הרכב המעורב בתאונה, ומאידך בעדותו בביהמ"ש טען שהיה מעבר חציה, ואפילו זכר שהולכת הרגל חצתה במעבר.

בימ"ש קמא קבע שהגם שהוכח כי היה קיים תמרור ב-36 לפני הצומת, לא הוכח שהמערער גרם לתאונה עקב אי ציות לתמרור זה.

כמו כן קבע שלא הוכח שהמערער לא נתן זכות קדימה למכונית הדייהטסו שנסעה בדרך החוצה לו בצומת, אלא, היפוכו של דבר ארע, מכונית הדייהטסו השלימה את חציית הצומת ועצרה לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכת רגל לחצות לפניה, ובעת שעמדה במקום, נפגעה ע"י רכבו של המערער.

ביהמ"ש ציין, כי אם הבחין המערער בהולכת הרגל שחצתה במעבר החציה, היה עליו להבין שהדייהטסו עומדת שם לפני מעבר החציה על מנת לאפשר לה להשלים חצייתה.