פסק-דין בתיק עפ 70418/08

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב יפו (כב' השופט מאיר דרורי), במסגרתו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות,  בביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לפי תקנה  26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") והוא זוכה מביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

לאחר ההרשעה, נגזר דינו של המערער לפסילה בפועל לתקופה של 5 חודשים (תוך הפעלת עונש פסילה מותנה, אף הוא לתקופה של 5 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגדו בגין עבירה זהה, בחופף), קנס בסך  800 ש"ח ופסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

בהודעת הערעור המפורטת שהגישה ב"כ המערער, טענה זו, כי שגה בית משפט קמא, משבחר לזכות את המערער מעבירה של נהיגה בשכרות אך בד בבד, בחר להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

עבירה של שכרות, מכילה בתוכה את תקנה 26(2) לתקנות התעבורה מכיוון ששיכור לפי החוק מוגדר כ "מי שנתון תחת השפעה של משקה או סמים משכרים או מסוכנים". משכך, כאמור, לשיטת ב"כ המערער, הרי בזיכוי מעבירה של נהיגה בשכרות, יש כדי להביא לזיכוי מעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

בנוסף, טענה ב"כ המערער, כי טעה בית משפט קמא משקבע כי התנהגות המערער בעת ביצוע בדיקת הנשיפה ובדיקות הינשוף, מעידה כי היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים, מבלי שהתייחס כלל לעובדה שהמערער עבר בהצלחה את כל בדיקות המאפיינים אשר נערכו לו מיד לאחר שנעצר: עמידתו היתה יציבה, הליכתו על קו היתה רגילה, הוא לא החטיא בהבאת אצבע יד ימין ואצבע יד שמאל לאף בעיניים עצומות והופעתו היתה מסודרת. עוד טענה, כי מחומר הראיות לא עלתה התנהגות נוספת, המעידה כי המערער היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים, אלא אף עלה כי המערער שיתף פעולה, התנהג כנדרש ממנו, לא השתולל ולא התנהג בצורה לא נאותה, המאפיינת אדם המצוי תחת השפעת משקאות משכרים.

בדיון בבית המשפט, חזרה הפרקליטה המלומדת על הטענות, כפי שפורטו בהודעת הערעור והיא שבה ועתרה לביטול הכרעת הדין המרשיעה ולזיכוי המערער.

המשיבה מצידה התנגדה לקבלת הערעור. היא סבורה שבדין קבע בית משפט קמא את שקבע.

המערער, לטענתה, הורשע בביצוע עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, שאינה דורשת ריכוז מסוים של אלכוהול בגוף, וזאת להבדיל מסעיף 64ב(4) לפקודת התעבורה, בו נדרש אחוז מסויים של משקה אלכוהולי, ממנו, כאמור זוכה הנאשם.

לא ניתן לדעת מה הייתה רמת האלכוהול בדמו של המערער, מפני שבדיקת הינשוף לא צלחה, אך מטופס המאפיינים עלה כי נדף מהמערער ריח של אלכוהול, התנהגותו הייתה עליזה, הוא צחק רוב הזמן, נראה תחת השפעת אלכוהול בינונית ולא נראה כמי שמסוגל לנהוג.

לאחר שקראתי את הודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

משקבע בית משפט קמא כי יש לזכות את המערער מעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3), הרי שהוא קבע כי המערער אינו אחד מאלה (כפי שמפורט בסעיף 64ב. לפקודת התעבורה):

(1)   מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

(2)   מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(3)   מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה,   בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

(4)  מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3).

יחד עם זאת, משקבע בית משפט קמא כי יש להרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 26(2), הרי שקבע כי המערער: "נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים".

ב"כ המערער הפנתה בהודעת הערעור למספר פסקי דין, בהם נדרש בית המשפט לשאלה, האם ניתן להרשיע נהג בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ובה בעת לזכותו מעבירה של נהיגה בשיכרות וכך קבע, כב' השופט כבוב בע"פ (תל-אביב) 71753/04 חג'מי נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"הקושי המתעורר בנדון הוא כאשר ביהמ"ש לא מצא מקום להרשיע את המערער בנהיגה בשכרות על סמך אותן ראיות נסיבתיות בעוד שכן מצא בראיות הנסיבתיות כאלה המספיקות לצורך הרשעה עפ"י עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. נשאלת השאלה האם ניתן לזכות מעבירה של נהיגה בשכרות - ולהרשיע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים??"

על פניו נראה שלא סביר ולא הגיוני - זיכוי מאחד מביא לזיכוי מהאחר."