פסק-דין בתיק עפ 70382/04

א.      כתב האישום בתיק זה כולל 12 אישומים. כל האישומים עניינם בסכומי כסף שהמערערת לקחה מהמתלוננות הנזכרות באישומים השונים. בחלק מהמקרים מדובר בעבירת גניבה. בחלק אחר - עבירות נלוות כגון דרישת נכס באיומים, תקיפה לשם גניבה או תקיפה סתם. באישום החמור מבין האישומים, דובר גם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש.

לא רק האישומים דומים אלא גם המתלוננות. כולן - למעט באישום 12 - נשים שהוגדרו על ידי בית משפט קמא: " עלובות החיים המוכרות את גופן בצידי הדרכים לצורך מימון סם" (עמ' 180 להכרעת הדין).

חמישה מבין האישומים מייחסים למערערת עבירות שבוצעו בתאריכים שונים כלפי אותה מתלוננת בשם בנימינה.

המערערת הורשעה במרבית האישומים שיוחסו לה, לאחר שמיעת הראיות. ליתר דיוק, המערערת הורשעה באישומים 1, 2, 3, 5, 6, 7, 8, 9, 10 וכן אישום 12 למעט העבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב. המערערת זוכתה מאישומים 4 ו-11. אישום 11 הוא החמור מבין האישומים.

בית משפט קמא (כב' הש' אילנה גת ז"ל), הטיל על המערערת את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 6 שנים ומאסרים על תנאי שונים, לפי סוגי עבירות שונים.

על הכרעת הדין וגזר הדין הערעור בפנינו.

ב.      אלה עיקרי ממצאיו של בית משפט קמא:

1.       באשר לאישומים 1,2,3,4,6, בהן המתלוננת היתה בנימינה. בית משפט קמא קיבל את גרסתה של בנימינה הן באשר לתיאור האירועים והן באשר להיכרותה את המערערת. בנימינה טענה שאינה זוכרת את כל הפרטים, בשל מצבה, שתואר על ידה כ"מכודררת". כיוון שכך, התקבלה הודעתה (ת/6). בית משפט קמא התרשם כי " עדותה של בנימינה היתה קורעת לב מחד ואמיצה מאידך" (עמ' 181להכרעת הדין), וקבע עוד כי תיאוריה באשר להטרדות חוזרות ונשנות של המערערת מצביעים על "כנות העדות" (עמ' 182 להכרעת הדין);

2.       חיזוק לדבריה של בנימינה מצאה כב' הש' קמא בעדותה של מתלוננת אחרת - שושנה (המתלוננת גם באישום 5). שושנה היתה נוכחת בחלק מהאירועים וסיפרה באופן כללי על כך שהמערערת היתה " לוקחת כסף מבנימינה." (עמ' 182להכרעת הדין);

3.       בית משפט קמא לא התעלם מכך שנפלו "אי דיוקים" בין עדות המתלוננת בחקירה הראשית והנגדית, אלא שלשיטתו לא היה בכך לכרסם במהימנותן של " עלובות חיים אלה שנתונות להשפעת סמים לא ניתן לצפות מהן לתיאום מלא ועיקבי בעדותן" (עמ' 183 להכרעת הדין);

גם שושנה זכתה לאמונו של בית המשפט (ראה לענין זה עמ' 183 להכרעת הדין).

4.       בית משפט קמא לא קיבל את הטענה כי רכז החקירה אבינועם בשארי אילץ את העדות השונות להמציא דברים על המערערת. העובדות, על פי קביעתו של בית משפט קמא הועלו על ידי המתלוננות. הרכז היווה את הזרז להגשת התלונות (עמ' 183 להכרעת הדין);

5.       באשר למתלוננת נוספת בשם נורית אלימלך, שהיתה המתלוננת באישומים 7 ו-8 - במהלך עדותה נסוגה בה מזיהויה של המערערת, כמי שתקפה אותה וגנבה את כספה, במקרה נושא האישום השמיני - העדה הוכרזה כעדה עוינת והודעתה במשטרה הוגשה (ת/4). בית משפט קמא העדיף את האמור בהודעתה על פני עדותה בבית המשפט. לדעת בית משפט קמא " הפחדים שלה מהנאשמת עולים מדבריה בעדותה" (עמ' 184 להכרעת הדין);

6.       באשר לאישום התשיעי, המתלוננת בשם מרים - המחלוקת בנושא זה היתה באשר לזיהויה של המערערת כמי שביצעה את העבירה. בית משפט קמא קבע כי מרים, כמו עד נוסף בשם מוחמד, שהיה עד לאירוע ותמך בה, זיהו את המערערת חרף היעדר היכרות קודמת עימה. " זיהוים את הנאשמת היה על פי סימני הצלקות על הידיים והתיאור שתיארו אותה גם עדים אחרים, עם שיער שחור עם צמות" (עמ' 186 להכרעת הדין). בנוסף אמר בית משפט קמא כי " כל העדים שהעידו גם אלה שלא היתה להם היכרות מוקדמת עם הנאשמת, כמו מרים ומוחמד סיפרו על שיער שחור וצמות. יחד עם זאת כפי שהתרשם גם בית המשפט דמותה של הנאשמת אינה דמות שכיחה, ולא ניתן לטעות בה" (עמ' 187 להכרעת הדין);

7.       מאישום 11 זוכתה המערערת. הזיכוי נבע בעיקר מכך, שבאירוע נושא אישום זה, שהוא החמור מבין האירועים שבכתב האישום, היתה נוכחת בחורה בשם טניה. " טניה היתה בהישג יד של המשטרה אם הרכז אבינועם בשארי היה עושה מאמץ לאתרה... מחדל זה של אי הבאת טניה לעדות הינו מחדל קרדינאלי... ואי הבאתה מביא אותי לקבוע שהתביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה..." (עמ' 188 להכרעת הדין);

8.       באשר לאישום 12 - המערערת זוכתה חלקית מאישום זה והורשעה רק בגניבת מכשיר טלפון נייד. המתלוננת, אם הבית בלשכה לשירותים חברתיים ביבנה, בעלת הטלפון, העידה כי הניחה את הטלפון על השולחן. מאוחר יותר לא מצאה את המכשיר אך ראתה שם את המערערת. תקופה של מספר חודשים לאחר מכן נתפס הטלפון אצל המערערת. אליבא דבית משפט קמא די בעובדות אלו כדי להוכיח את העובדה כי המערערת גנבה את הטלפון, בעיקר לאור "ההסבר הקלוש" שנתנה להימצאותו בידיה.

ג.        עיקרי הטענות בערעור:

1.       אין מקום להתייחס באמון לעדותן של העדות. העדות הן " זונות רחוב ונרקומניות". בשל צריכת הסמים, המקור הכספי למימון הסם הוא כאוויר לנשימה עבורן והיה מקום לתת לכך משקל בבחינת אמינותן;

2.       וזוהי הטענה המרכזית: מאחורי כל כתב האישום עומד רכז המודיעין אבינועם בשארי. לעד זה היה ענין לשכנע את המתלוננות להגיש תלונות נגד המערערת, בשל מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, על כך שהמערערת מבצעת עבירות כדוגמת אלה המפורטות בכתב האישום. התלות המוחלטת של המתלוננות במשטרה, כדי שתוכלנה להמשיך באותו מקום לעסוק "במקצוען" ללא הפרעה, יכולה להביא אותן לרצות את בשארי בכל מחיר, גם במחיר עדות שקר נגד המערערת;