פסק-דין בתיק עפ 70274/08

כתב האישום בתיק זה כלל 4 אישומים, האישומים משקפים עבירות רכוש, עבירות אלימות וכן עבירה שחוזרת ונשנית, של הפרת הוראה חוקית, כאשר ההוראה החוקית שמדובר בה הינה "מעצר בית" שהוטל על המערער בתיקים אחרים.

בסופו של יום זוכה המערער מהאישום הראשון, בית משפט קמא ציין כי הזיכוי הוא משום שלא אותר העד הרלוונטי לענין אישום זה.

בשלושת האישומים הנותרים הורשע המערער. למען הבהירות נציין כי אישומים אלה עניינם, תקיפה, איומים, הכשלת שוטר, התנגדות למעצר חוקי וכאמור, הפרת הוראה חוקית. אנו רואים להדגיש מבין האישומים את האישום השני, בו מתוארת אלימות סתמית, חסרת פשר שבה נקט המערער. המערער ניגש אל עובד בתחנת דלק שישן על הכיסא בשעה 03:30 לפנות בוקר, וללא כל סיבה סטר לו מספר פעמים על פניו. משהעירה לו על כך עובדת החנות, הרים המערער לעברה את דלפק החנות ואיים עליה באיומים קשים ובוטים. אם לא די באמור לעיל, בהמשך תקף המערער פעם נוספת את המתלונן בכך שבעט בו בגבו. את כל המעשים הללו ביצע המערער כאשר הוא אמור היה להמצא באותו זמן במעצר בית.

האישום הנוסף, השלישי, מתעד בריחה של המערער משוטר שצעק לעברו מספר פעמים "עצור משטרה" ובהמשך התנגד המערער בכח לכבילתו עלידי השוטר.

בגין שלושת האישומים גם יחד, הטיל עליו בית משפט קמא, כב' השופטת ח' כוחן, סג"נ מבית משפט השלום בת"א, 11 חודשי מאסר בפועל.

נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי של 3 חודשים, חב-הפעלה, ובית משפט קמא הפעילו במצטבר.

סך הכל על המערער לרצות 14 חודשי מאסר.

על תקופת המאסר הערעור בפנינו.

שלושה נימוקים עיקריים בפי הסניגורית:

האחד - המערער יכול היה לצרף תיק זה לתיק אחר שהתנהל נגדו ולא עשה זאת. לו היה מצרף - הדעת היתה נותנת כי הענישה בתיק הנוכחי, כך לשיטתה של הסניגורית, היתה "נבלעת" בתיק האחר, בו נידון המערער ל- 16 חודשי מאסר. בפועל יצא כי את 14 החודשים שנקצבו לו בתיק הנוכחי הוא מרצה ברצף עם אותם 16 חודשים. כך שסך הכל התוצאה היא מבחינתו של 30 חודשי מאסר וזוהי תקופה ארוכה וקשה במיוחד.

הנימוק השני - עניינו הזיכוי מן האישום הראשון. האישום הראשון היה החמור מבין האישומים המפורטים בכתב האישום הנוכחי. המערער זוכה ממנו, הזיכוי מצביע על כך כי היה מקום להחלטתו של המערער שלא לצרף את התיק בזמנו, שהרי בדיעבד זוכה מאחד האישומים. מכל מקום, נראה כי בית משפט קמא החמיר עמו כאילו לא זוכה מאישום זה, שעל כן יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. לענין זה מצביעה הסניגורית גם על דבריו של בית משפט קמא, באשר להתבטאותו של המערער עובר לסיום הדיון, התבטאות שבה ראה בית המשפט הוכחה נוספת לאופיו השלילי של המערער. בפי המערער השגות באשר לדברים שנאמרו, ומשנראה כי בית משפט קמא החמיר עמו גם בענין זה - גם מסיבה זו יש מקום להתערבות בעניינו.

הנימוק האחרון עניינו - החלטת בית המשפט להורות על ריצוי עונש המאסר במצטבר. בהתחשב באורך התקופה היה מקום להורות על ריצוי בחופף.

לא מצאנו ממש בערעור זה, ודעתנו היא כי בית משפט קמא לא החמיר עם המערער יתר על המידה. בכל שלושת האישומים בהם הורשע המערער, יש גוון של חומרה, כל אישום והחומרה שהוא נושא עמו. גם האישום השני שעובדותיו פרטנו לעיל. כך האישום השלישי שמצביע על חוסר מעצורים ועל כך שהמשטרה איננה מהווה גורם מרתיע עבור מערער זה, וכך באופן כללי התנהלותו והחזרה על עבירה של הפרת הוראה חוקית, שמצביעה על כך שגם בית המשפט איננו מהווה גורם מרתיע עבור המערער.

עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המערער מצביע על כך, כי חרף גילו הצעיר של המערער הוא פיתח לעצמו דפוס התנהגות עבריינית. מספר הרשעות הקודמות איננו משקף במקרה זה את התמונה במלואה, משום שבהרשעה הראשונה מדובר בלא פחות מ- 16 תיקים שצורפו זה לזה לכתב אישום אחד.

המערער שב ומבצע הן עבירות אלימות והן עבירות רכוש שעל כן, את הדגש צריך היה לשים בית משפט קמא, כפי שאכן עשה, על הבטחת שלומו של הציבור מפני המערער.

המערער הוא שהביא על עצמו את עונש המאסר ואת התקופה של 30 חודשי מאסר.

איננו מקבלים את הטיעון לפיו יכול היה המערער בזמנו לצרף את התיק, ובכך היה מביא לתקופת מאסר קצרה הרבה, תוך יציאה מנקודת הנחה שהמאסר הנוכחי היה "נבלע" בתיק הקודם. המערער בחר שלא לצרף את התיק ובוודאי היו לו נימוקים לכך. עליו לשאת בתוצאות בחירתו, שלא לדבר על כך שהדעת נותנת כי הענישה היתה משקפת את התיקים הנוספים בהם הודה והורשע.

התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ח (13 ביולי 2008) במעמד הצדדים