פסק-דין בתיק עפ 70251/06

1.         המערער הורשע על פי הודאתו בת.פ 6694/03 (ביהמ"ש השלום ת"א-יפו) בעבירות של משיכת שיק ללא כיסוי וקבלת סכום של 8,000 ש"ח במרמה - נשוא האישום הראשון, ובגניבת 5 שיקים, זיופם בכוונה לקבל דבר במרמה ושימוש בהם לצורך כיסוי חוב שחב לשמעון יודוביץ, וקבלת הלוואה בסכום של 11,700 ש"ח במרמה - נשוא האישום השני.

המערער נדון ל-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים העבירות בהן הורשע, ותשלום קנס בסכום של 6,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתם. כמו כן חויב המערער לפצות את המתלונן באישום הראשון בסכום של 4,000 ש"ח, ואת המתלונן (בעל השיקים הגנובים) באישום השני - בסכום של 70,000 ש"ח.

2.         ב"כ המערער עותר להחזיר את הענין לביהמ"ש קמא על מנת שיתברר מראשיתו, כאשר המערער מיוצג ע"י סניגור, שכן ב"כ המאשימה הפר את הנחיית היועמ"ש כאשר לא הודיע לבימ"ש קמא על כוונתו לבקש להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל, דבר שחייב, לטענתו, מינוי סניגור למערער.

לטענתו, בימ"ש קמא שגה כשלא נעתר לבקשת המערער להיות מיוצג בפניו ע"י סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.

3.         לחילופין טוען ב"כ המערער, שלא היה מקום להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל מאחר והוא עבר את העבירות בשל משבר כלכלי אליו נקלע, אשר גרם לו להתגרש מאשתו. עוד, לטענתו, יש להביא בחשבון את מצבו הבריאותי כפי שתאר המערער במכתב שהציג בבימ"ש קמא, היעדר עבר פלילי, שירות קבע בצה"ל, ואת העובדה שהעבירות נעברו בשנת 1998. (ראה סעיפים 26-27 להודעת הערעור).

4.         בטיעוניו בעל פה עתר ב"כ המערער לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו ולהחזיר הדיון לביהמ"ש קמא, שכן בהכרעת הדין נפלה טעות כאשר ביהמ"ש קמא קבע, על פי הודאת המערער באשר לאישום השני, שהמערער קיבל במרמה זיכוי של החוב שחב ליודוביץ. לטענתו, בעל השיקים הגנובים והמזויפים ביטל אותם מיד לאחר גניבתם ע"י המערער, והחוב ליודוביץ, שלפרעונו נמסרו השיקים - לא בוטל   בעקבות מסירתם אלא נותר כשהיה.

עוד טוען ב"כ המערער, ועל כך אין מחלוקת, שביהמ"ש קמא טעה כשחייב את המערער לפצות את בעל השיקים נשוא האישום השני, יחיאל הרצל, בגין הנזקים שגרם לו כתוצאה מגניבת השיקים ומסירתם ליודוביץ, שכן הוא ביטל את השיקים מיד לאחר שנגנבו ממנו, ומשכך לא ניזוק כתוצאה מזיופם ומסירתם ע"י המערער ליודוביץ.

5.         ב"כ המשיבה מתנגדת להחזרת הדיון לבימ"ש קמא. לטענתה, במועד הדיון בבימ"ש קמא לא היתה חובת ייצוג של המערער על ידי סניגור, והמערער זכה  להתחשבות מצד התביעה בבימ"ש קמא, בכך שהגיעה עמו להסדר טיעון לפיו נמחק האישום השלישי, והמערער ייצג עצמו בצורה טובה, והודה בכתב האישום, לאחר שהבין אותו.

באשר לטענה לפיה המערער לא קיבל במרמה את פרעון החוב ליודוביץ, טוענת ב"כ המשיבה, שכאשר המערער מסר ליודוביץ את השיקים המזויפים לפרעון - אזי החוב נפרע,  ולו באופן זמני, עד שהתברר שהשיקים בוטלו.

לטענת ב"כ המשיבה, הליכי החקירה והדיונים המשפטיים התמשכו בגלל הימלטותו של המערער מאימת הדין. כמו-כן בקשת המערער למנות לו סניגור באה לראשונה רק במעמד שימוע גזר הדין, שנדחה מספר פעמים בשל אי התייצבות המערער, ועו"ד יפעת כץ, שהיתה אמורה לייצג אותו, היתה עסוקה בדיונים אחרים, ובשל כך לא התייצבה לשימוע גזר הדין.

6.         דחינו ההכרעה בערעור שבפנינו מספר פעמים על מנת לאפשר למערער להפקיד בקופת ביהמ"ש את סכומי הפצוי שחויב לשלם ע"י בימ"ש קמא, ובסופו של יום הוא הפקיד סכום כולל של 22,000 ש"ח.

7.         במהלך הדיון האחרון בערעור חזר ב"כ המערער על טענותיו שבהודעת הערעור, ולחילופין עתר לביהמ"ש להסתפק בהטלת עונש של מאסר על תנאי על מרשו לאור הנימוקים לקולא שפורטו בהודעת הערעור, ולאור מצבו הבריאותי של המערער.

ב"כ המשיבה עומדת על בקשתה לדחות את הערעור, גם באשר לעונש המאסר בפועל שעל המערער לרצות מאחורי סורג ובריח.

דיון

8.         עיון בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא מעלה שהמערער ביקש להיות מיוצג ע"י עו"ד לראשונה רק ביום שימוע גזר הדין, כאשר שימועו נדחה בשל אי-התייצבות המערער במועד שנקבע לכך, ובשל העובדה שהמערער לא אותר במשך כשבעה חודשים. הימלטות המערער מאימת הדין גרמה להתליית ההליכים נגדו עד שאותר והובא לשימוע גזר דינו.

התרשמנו כי המערער ייצג את עצמו כראוי בבימ"ש קמא, ואף הגיע להסדר טיעון עם המשיבה לפיו נמחק האישום השלישי מכתב האישום, וניתנה לו ארכה של חצי שנה על מנת שיתחיל לשלם את חובותיו נשוא כתב האישום, אך המערער לא ניצל ארכה זו, ולא החל לשלם חובותיו עובר לדיון בערעור.

המערער אף לא ביקש להיות מיוצג ע"י עו"ד, גם כאשר שמע שב"כ המשיבה עותר להטיל עליו מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, אלא טען לעונש, והגיש מכתב בו העלה טענות נוספות (לרבות הטענות בקשר לשיקים ולחוב נשוא האישום השני), אשר הוצג גם בפנינו.

9.         אמנם ב"כ המאשימה לא הודיע לבימ"ש קמא על האפשרות שיבקש להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל על מנת שביהמ"ש ימנה לו סניגור, אך במועדים הרלוונטים לא היתה מוטלת עליו חובה חוקית לעשות כן, שכן סעיפים 15א' ו-15ב' לחוק סדר הדין הפלילי, הוספו בתיקון מס' 49 שנכנס לתוקף ביום 31.12.06.

10.       איננו מקלים ראש בטענת ב"כ המערער שב"כ המאשימה בבימ"ש קמא לא קיים את הנחיית היועמ"ש, שהיתה קיימת באותו זמן בענין זה, לגבי מינוי סניגור, אך מדברי המערער בבימ"ש קמא ובפנינו התרשמנו שהוא הבין את הליכי המשפט, ייצג את עצמו בצורה ראויה בבימ"ש קמא, והעובדה שלא היה מיוצג ע"י סניגור לא גרמה לו עיוות דין, ולא פגעה בזכותו לקיום הליך הוגן.

11.       אין המקרה שבפנינו דומה למקרה שנדון בפסה"ד ברע"פ 8539/06 גנח נ' מדינת ישראל, שם הוחזר הדיון לבימ"ש השלום, בהסכמת ב"כ המשיבה, מנימוקים שאינם דומים למקרה שבפנינו, לאחר שביהמ"ש המחוזי לא דן בבקשת המערער למנות לו סניגור.