פסק-דין בתיק עפ 70203/05

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ש' ברוך, סג"נ), בת"פ 2326/03, בו הורשע המערער בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על המערער נגזר עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וחיוב לפצות את המתלונן בסך 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

2. על-פי עובדות כתב האישום התפתחה תגרה בחנות לממכר בשר בלוד, בין אחיו של המערער לבין בעל החנות (להלן: המתלונן), בשל סירובו של המתלונן להחליף מוצרי בשר שהפשירו.

זמן קצר לאחר האירוע פצע המערער את המתלונן בנסיבות מחמירות בכך שדקר אותו בסכין בבטנו. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן פצע באזור בטן שמאלית מרכזית אשר הצריך ניתוח בהרדמה כללית, פתיחת בטן בקו האמצע, קשירת כלי דם ותפירת הפצע. המערער נמלט מן המקום.

אין מחלוקת כי בעימות הראשוני נחבל אחיו של המערער מידי המתלונן.

3. בית משפט קמא הרשיע את המערער בעשותו שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 לגבי עדויותיהם של שני עדים מהותיים: המתלונן עצמו ואדם נוסף ששהה במקום.

בית משפט קמא קבע כי העדים מפוחדים והוא העדיף את גירסאותיהם הראשוניות במשטרה על פני עדויותיהם בבית המשפט (והודעה שניה, מאוחרת, של המתלונן במשטרה).

4. לאחר שהאזנו לטיעוני הצדדים ולאחר שעיינו בכל החומר המונח בפנינו הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בשיקוליו ובמסקנותיו של בית משפט קמא, ודין הערעור להידחות.

5. גירסתו הראשונית, המיידית והספונטנית של המתלונן נמסרה כחמש דקות לאחר אירוע הדקירה לקצין משטרה איתמר הינדי (עת/3) (להלן: רפ"ק הינדי), אשר היה קרוב למקום האירוע והגיע למקום כמה דקות מעת שהתקבלה הקריאה במשטרה.

רפ"ק הינדי העלה על הכתב בדו"ח פעולה את פגישתו עם המתלונן במקום ואת הדברים שמסר לו הלה. בטרם פונה המתלונן באמבולנס לבית חולים שאל אותו רפ"ק הינדי מי דקר אותו והמתלונן השיב " אח שלו". שאלתי אותו " אח של מי?" ואז הוא אמר " זה שלקחת אותו עם התחבושת על הראש" (ת/4). רפ"ק הינדי ממשיך ומסביר בדו"ח כי אותו בחור עם "התחבושת על הראש" הוא צביקה צרפתי, אותו עצר כאשר הגיע למקום.

אין מחלוקת כי מדובר באחיו של המערער.

6. עוד באותו יום נגבתה אמרה מאת המתלונן בבית החולים (ת/1) בה חוזר המתלונן מספר פעמים על זיהויו של המערער כמי שדקר אותו. בין היתר אמר " ...הקרח התנפל עלי , נתן לי אגרופים ואח שלו היה לו משהו ביד. סכין אני חושב ודקר אותי בבטן" (עמ' 2, שורות 2-4).

7. עד נוסף שבית משפט קמא קיבל את הודעתו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות הוא מושיאשווילי, אשר עוכב לחקירה על ידי רפ"ק הינדי שהגיע למקום.

העד אישר באוזניו את נוכחותו של המערער במקום אך טען שלא ראה מה עשה.

8. חשיבותו של עד זה היא בהפרכת גירסתו של המערער כי הוא כלל לא היה במקום.  יצויין כי גם המתלונן, אף שחזר בבית המשפט מן הדברים שאמר באשר לזהות הדוקר, לא חזר בו בבית המשפט מהאמירה כי המערער היה במקום,  אם כי התפתל בתשובותיו כשנחקר על כך בבית המשפט.

9. המערער העלה טענת אליבי לפיה נסע מספר שעות לפני האירוע אל בן דודו נדב אטיאס בלי להודיע למשפחתו דבר והסתגר בביתו של הבן דוד במשך שבוע שלם בלי לצאת מן הבית ובלי לדעת שמחפשים אחריו. לחקירתו הראשונה במשטרה התייצב עם עורך דין.

בית משפט קמא לא האמין לעדותו של המערער ולבן דודו בנושא האליבי, הן מתוך התרשמותו והן מתוך הראיות האחרות שהצביעו כאמור על נוכחותו במקום האירוע.

לא מצאנו כל עילה להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא.

10. כפי שאמרנו כבר, מסקנתו הסופית של בית משפט קמא מקובלת עלינו ואנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.