פסק-דין בתיק עפ 70078/06

השופטת י' שבח :

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ג' ציגלר) בת"פ 1400/02 בו הורשעו שלושת המערערים בעבירת תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירת כליאת שוא לפי סעיף 377 לחוק. מערערים 1 ו- 3 הורשעו גם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

המערערים נדונו לתקופות מאסר בפועל, למאסר על תנאי, לקנס ופיצוי למתלוננת. 

הערעור מוגש הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. 

רקע עובדתי :

המערער 1 (להלן: "המערער") היה במועדים הרלבנטיים בעלה של המתלוננת. השניים נישאו בשנת 1993 בקווקז שבברית המועצות דאז, בהיות המתלוננת בת 18 שנים, ומיד לאחר נישואיהם עלו ארצה. המערער 3  הינו אחיו של המערער ואילו המערערת 2 הינה אמם (להלן: "המערערת").  בסמוך לאחר עליית המערער והמתלוננת ארצה עלו גם המערערת ויתר בני המשפחה והזוג הצעיר התגורר בצוותא חדא עם האם/המערערת והאחים . במרוצת השנים נולדו להם 4 ילדים.

משפחת המערער ומשפחת המתלוננת מצויות בסכסוך מזה שנים רבות, והמערער אסר על המתלוננת כל קשר עם משפחתה, ממנה חייתה בניתוק מוחלט במשך שנים רבות. 

רק לאחר שגם משפחת המתלוננת עלתה ארצה ואיתרה אותה באמצעות ספר הטלפון, חודש הקשר עם המתלוננת אולם זה התבטא בפגישות ספורות בלבד עם הוריה, אשר לא זכו לראות את ארבעת נכדיהם עד לארועים נשוא כתב האישום. 

כעולה מהעדויות שהובאו בבית-המשפט קמא, שלטה המערערת במתלוננת ביד רמה ודחקה אותה מתפקידה כאם וכאישה, וכפי שהיטיבה המתלוננת להתבטא: " חשבתי שהתחתנתי עם בן אדם אחד, והתחתנתי עם כל המשפחה... חמתי היתה יותר בעלי מבעלי עצמו".

במועד הנטען בכתב האישום, התגוררו בצוותא המערער, המתלוננת, ארבעת ילדיהם, המערערת, המערער 3 וכן אח נוסף בשם רבושי ואשתו אינגה. המתלוננת עבדה בנוסף למשק הבית וגידול הילדים גם בעבודת נקיון של חדרי מדרגות במשך מרבית ימי השבוע ואת השכר מעבודה זו שלשלה לידיה של המערערת. 

כתב האישום :

בכתב האישום נטען כי ביום 24.5.01 תקפו שלושת המערערים את המתלוננת וגרמו לה חבלות של ממש. בתחילה, סטר המערער למתלוננת באוזנה השמאלית, היכה אותה באגרופיו וגרם לה לקרע בעור התוף. בהמשך הראתה לה אף המערערת את נחת זרועה, בהכותה אותה באמצעות תרווד ברזל. משברחה המתלוננת למרפסת הדירה דלקו אחריה המערער והמערערת, המשיכו להכותה באמצעות התרווד והמערער אף איים עליה כי יתקשר להוריה על מנת שישמעו בשידור חי כיצד הורגים אותה. עוד נטען בכתב האישום כי משברחה המתלוננת לחדר השינה, השיגה המערער, חנק אותה, הטיח את ראשה בקיר, והטילה על הרצפה בעוד המערערת  בועטת בה ודורכת על פניה.

עוד נטען כי במועד זה תרם אף המערער 3  את חלקו באיימו על המתלוננת כי "ישים את כל המשפחה שלה על הסכין וישרוף את ביתה" ומשהשיבה זו כי תעזוב את הדירה ותתלונן במשטרה, היכה אותה המערער 3 באגרופיו, המערערת צבטה את המתלוננת, והמערער דחף אותה, התיישב עליה וחנק אותה.  

כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלוננת שטפי דם בכל חלקי גופה וכן קרע בעור התוף של אוזן שמאל.

כתב האישום אף מייחס למערערים עבירה נוספת של כליאת שוא בכך שמיום 24.5.01 ועד ליום 30.5.01 כלאו את המתלוננת בדירה, נעלו את דלת הכניסה ומנעו ממנה לצאת מפתח הבית. 

הנאשמים הכחישו את כל המעשים שיוחסו להם בכתב האישום וטענו כי מדובר בעלילה שנרקמה כנגדם ע"י המתלוננת. 

פסק הדין:

בהכרעת הדין סוקר בית-המשפט קמא את הרקע העובדתי שקדם לארועים נשוא כתב האישום ואת היחסים המעורערים שבין משפחת המערער לבין משפחת המתלוננת, ובין זו האחרונה לבין  המערער ואמו איתה התגוררו בני הזוג בצוותא. עוד סוקר בית-המשפט קמא את מסכת הפגיעות הפיזיות והנפשיות שנגרמו למתלוננת כתוצאה מיחסם המחפיר של המערער, אימו ואחיו, יחס אותו קיבלה כגזירה משמיים שאינה יכולה לשנותה. המפנה חל אצלה בעקבות פגישתה עם עובדת מחלקת הרווחה הגב' ילנה קים, אשר סייעה לה להמלט מן הבית ולמצוא מקלט, תחילה בבית הוריה, ולאחר מכן במעון לנשים מוכות. 

בית-המשפט קמא נתן אמון מלא בעדותה של המתלוננת אשר היתה מהימנה עליו ונתמכה בעדויותיהן של הגב' קים ושתי הרופאות אשר בדקו אותה בסמוך לארוע ומצאו כי פגיעותיה תואמות לתוכן תלונותיה וכי הקרע בעור התוף הינו אכן תוצאה של חבלה חיצונית. עדותה של המתלוננת אף נתמכה בעדות אמה אשר אישרה כי המערער אכן טלפן אליה ביום 24.5.01 על מנת שתשמע במו אוזניה כיצד הוא מכה את בתה וכיצד הוא מאיים כי קיצה קרוב.

מנגד, לא האמין בית-המשפט קמא לעדויותיהם של המערערים ומצא כי גירסתם "היתה רבת סתירות, בלתי הגיונית ובלתי אמינה".