פסק-דין בתיק עפ 70043/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת ד' רייך-שפירא) לפיו הוטלו על המשיב העונשים כדלקמן:

18 חודשי מאסר על תנאי, שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה מהעבירות המנויות בסימן י"ב לפרק ח' של חוק העונשין, להוציא השכרה (כאמור בסעיף 228 סיפא) ומשחק בניגוד לסעיף 226;

שישה חודשי מאסר על תנאי, שבמשך שנתיים לא עבור את העבירות המנויות בסעיף 226 ו-228 סיפא לחוק;

קנס בסך 20,000 ש"ח;

חתימה על התחייבות בסך 20,000 ש"ח, שבמשך שנתיים לא יעבור עבירה מהעבירות שבהן הורשע. 

            הערעור הוא ערעור המדינה על קולת העונש ובאופן ספציפי על אי הטלתו של מאסר בפועל על המשיב.

            מדובר בארבע עבירות של החזקה וניהול של מקום למשחקים אסורים שבהן הודה המשיב, כשההחזקה והניהול מתייחסים לארבעה מועדים במהלך תקופה של כשנתיים, לעשרות מכונות מזל שנתפסו והוחרמו במהלך הפשיטות, נרכשו מחדש והופעלו עד לפשיטה הבאה, וחוזר חלילה.

2.         לטענת ב"כ המדינה, שגה בית משפט קמא, בין היתר בכך שהתייחס למשיב כ"דג רקק" בלבד, שענישתו לא תשפיע על מיגור תופעת ההימורים; ובהתחשבו יתר על המידה באישיותו חלשת האופי ובנסיבותיו האישיות לצורך הקלה בדינו.

            ב"כ המדינה הדגישה, כי על בתי המשפט לומר את דברם בנושא מדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה, כשמגמת הפסיקה במשך השנים היא החמרה ודוגמא ראויה לכך היא פסק הדין שיצא בעניינו של יוסי מלכה (ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מ.י., פ"ד (נח(3) 721). 

            בא כוחו של המשיב הגן על גזר הדין של בית משפט קמא בשני מישורים: האחד - לגוף העניין, כשהוא טוען טענות לפרוטוקול ומחוצה לו, ובין היתר מפנה אותנו לפסיקה הנוהגת בבתי משפט שלום ולעובדה כי מדובר במי שלא הורשע קודם לכן ומשנת 2004 לא נפתחו לו תיקים חדשים. ובמישור האחר - טען למצבו הרפואי והאישי של המשיב, שהוכר בביטוח לאומי כנכה פסיכיאטרי ב-100%, סובל מחרדות ודכאונות ומבעיות רפואיות אחרות.

3.         לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בגזר הדין ופרוטוקול הטיעונים לעונש שנמסר לנו ע"י ב"כ המשיב, לבקשתנו, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל.

            בית משפט קמא התייחס למשיב כאל "איש קש" המשמש, כלשונו של בית משפט קמא, כ" חזית הגלויה של רשת בעלי הון המסוגלת להפעיל אחרים להסתתר מאחוריהם...". לקביעה זו אין כל ביסוס במקרה שבפנינו, אלא להיפך. מכתב האישום עולה, כי המשיב הוא זה שהחזיק וניהל את מקום המשחקים האסורים, שוב ושוב, במשך למעלה משנתיים. בעובדות אלה הודה המשיב בפני בית משפט קמא והורשע על פי הודאתו. גם מטיעוני הצדדים בפני בית משפט קמא, לא ניתן להבין אחרת ובוודאי שלא ניתן להגיע למסקנה אליה הגיע בית משפט קמא.

            איננו יכולים לקבל אף את קביעתו של בית משפט קמא, כי כאשר מדובר במי שאיננו בראש הפירמידה, אלא רק אחת מחוליות שרשרת מכונת ההימורים, אין להטיל עליו עונש מחמיר, שכן ענישה כזו לא תגרום לשירוש "התופעה וקידום ההרתעה".

            כבר נפסקה הלכה, כי בכל הנוגע לעבירות המתייחסות לפעילות הכוללת היררכיה והשתתפות של פעילים מדרגות שונות, מצווה בית המשפט לפגוע בכל אחת מהחוליות המאפשרות פעילות כזו, גם אם אינה משכבת השליטה. כך נפסק בעניין שרשרת הסחר בסמים, כך נפסק בנושא סחר בבני אדם וכך יש, לטעמנו, לנהוג גם בנושאים כגון זה המונח בפנינו. ברור לחלוטין, כי ללא ניהולם של מקומות המיועדים למשחקים אסורים, לא ניתן להפעיל את המערכת הכלכלית הנוגעת לפעילות הימורים אסורה.

            ואומנם, המחוקק קבע כעבירה ברורה וחד משמעית את ההחזקה וניהול של מקום למשחקים אסורים, בנבדל מהבעלות עליו. אלו הן העבירות שבהן הודה המשיב ועליהן הוא ראוי לענישה ממשית ומרתיעה, כהנחיית בית המשפט בעניין מלכה הנ"ל, באומרו:

            "יש לנקוט מדיניות ענישה ראויה ולהוקיע משורש את תופעת ניהול המשחקים האסורים על כל השלכותיה השליליות על הפרט והחברה, וזאת על ידי הטלת עונשי מאסר בפועל לתקופה משמעותית".

4.         זאת ועוד: תהינו על מה ולמה יצא קצפו של בית המשפט קמא כנגד משטרת ישראל על שאיננה ממצה את כוחה כנגד " הכוחות החזקים" ומסתפקת בפשיטות על מועדונים, החרמת ציוד  ותו לא, כאשר בית המשפט קמא עצמו לא מיצה את סמכותו, אם לא לומר את חובתו על פי ההלכה הפסוקה, להטיל עונשים ממשיים ומרתיעים על אלו שכבר נתפסו ע"י המשטרה, גם אם הם לא בראש ההיררכיה. ענישה מקלה כפי שהוטלה על המשיב בענייננו, גם אם נצא מתוך הנחה כי הינו "דג רקק", מה שכאמור לא הוכח, תעביר מסר שלילי למשיב עצמו וכן תעודד ותחזק את מפעיליו להמשיך ולהשתמש בו ובשכמותו לקידום מטרותיהם הנלוזות, בניגוד לתכלית החקיקה ולהנחיות הפסיקה.

5.         באשר לנסיבותיו האישיות ומצבו הרפואי של המשיב, גם בית משפט קמא סבר כי אין לקחת בחשבון את נסיבותיו המשפחתיות של המשיב כשיקול לקולא ולא את טענתו כי "לא באשמתו" עשה את אשר עשה. סבורים אנו כי חרף נסיבותיו האישיות, דהיינו גילו המתקדם, עברו הנקי ונכותו, הרי בנסיבות העניין ולנוכח ריבוי העבירות, החזרה עליהן שוב ושוב והתמשכותן לאורך זמן, שגה בית המשפט קמא שלא הטיל על המשיב עונש ממשי ומרתיע בדרך של מאסר לריצוי בפועל. לפיכך, יש מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

6.         עם זאת, בהתחשב בכך כי אין ערכאת הערעור ממצה את הדין, ובהתחשב בנכותו של המשיב ובעברו הנקי, אנו מחליטים לקבל את הערעור ומוסיפים על העונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בפועל.