פסק-דין בתיק עפ 70015/08

השופטת ד' ברלינר, סג"נ, אב"ד והשופט ד' רוזן:

נגד המערערים הוגש כתב אישום ובו 18 אישומים. כל האישומים, גם יחד, מגלים פרשת קשה  וחמורה של מעשי מרמה, הונאה וזיוף.

מבלי להכנס לפרטים נאמר, כי המערערים שבפנינו ביחד עם אחרים קשרו קשר להונות רוכשי רכב פוטנציאליים על ידי מכירה, כביכול, בדרך של מכרז, כאשר מדובר בכלי-רכב שעוקלו בהוצאה לפועל.

אחד מהקושרים (שאיננו בין המערערים שבפנינו) התייצב כעורך דין. הקושרים שכרו משרד, זייפו מסמכים, פרסמו מודעות שפנו אל קונים פוטנציאלים והציעו להם לרכוש מכוניות מיועדות למכירה. כך קיבלו מ- 16 מתלוננים סכומי כסף גבוהים בתמורה למכוניות שלא היתה כל כוונה לספק להם.

האישום האחרון יוצא דופן במובן זה שהדבר אותו קיבלו במרמה הקושרים הוא ציוד משרדי בשווי של כ- 11,000 ש"ח.

לאחר שנשמעו מרבית עדי התביעה הגיעו הצדדים להסדר הטיעון, שמכוחו עתרו הצדדים במשותף לבית המשפט, להטיל על שני המערערים שבפניהם תקופות מאסר שונות שהמשותף ביניהם הוא שלא יעלו על 6 חודשים והמערערים יוכלו לרצות אותן בדרך  של עבודות שירות.

בית משפט קמא, כב' השופטת ג' רביד, לא אימצה את הסדר הטיעון, הטילה על המערערת בע"פ 70015/08 פאינה ז'ילבט עונש מאסר בן 10 חודשים וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים ולגבי המערער בע"פ 70040/08 ניסים כהן, 15 חודשים וכן פיצוי למתלוננים בסך 100,000 ש"ח.

נעיר מיד, כי בדיון בפנינו הסכימו המערערים כי לענישה שהוטלה בבית משפט קמא יתווסף גם קנס בסך 10,000 ש"ח  (כל אחד מהם) עו"ד אורינוב ב"כ של המערערת, פאינה , הציע גם להעביר סכום נוסף של 20,000 ש"ח המצוי כפקדון בבית משפט קמא, שאף הוא יועבר למתלוננים.

את החלטתה שלא לאמץ את הסדר נימקה כב' השופטת קמא כדלקמן:

מדובר במרמה מתוחכמת, תרגיל עוקץ רב-שלבים, בעל היקף כספי עצום שדרש תכנון, תחכום וגרם לגזל רכוש רב. הסדר הטיעון נערך בשלב האחרון של שמיעת עדי התביעה, שעל כן, לא ניתן לדבר על חסכון בזמנו של בית המשפט, לפחות לא במלואו.

באשר לטענת הצדדים, כי חלק מהנימוקים עניינם הקושי להגדיר תפקידו המדוייק של כל אחד מהקושרים במסגרת המעשים שמדובר בהם, אמרה כב' השופטת קמא, כי ברי שהשניים נטלו חלק פעיל בקשר, שעל כן, לענין ההרשעה אין משמעות לחלקם המדוייק.

עבירות מרמה בסדר גודל כזה מצדיקות, אליבא דכבוד השופטת קמא "על פי כל קריטריון מקובל עונש מאסר בפועל משמעותי". על מי שהיה נאשם נוסף  בפרשה זו (הכוונה לנאסר שהתחזה לעורך דין), הטיל בית המשפט (במותב אחר) מאסר בפועל בן 28 חודשים וזאת חרף הודייתו המיידית ועברו הכמעט נקי.

אחידות הענישה, כמו גם שורת ההגיון והצדק, מחייבים, כאמור, נקיטת אמת-מידה המתקרבת לפחות לענישה שהוטלה על נאסר (בשינויים המתחייבים) ולא ניתן כאמור להסתפק בעונש שאינו כולל מאסר בפועל.

בדיון בפנינו הצטרפה המדינה לערעורם של המערערים, וחזרה על עמדתה כפי שהובעה בבית משפט קמא. המדינה שבה ועתרה, ביחד עם המערערים, לאמץ את הסדר הטיעון שעליו הודיעו הצדדים לבית משפט קמא.

הצדדים כולם הפנו את תשומת לבנו לאותם קשיים ראייתים, דהיינו, חוסר היכולת לעמוד על חלקו המדוייק של כל אחד מהקושרים (אם כי המדינה הסכימה כי קושי זה בלבד לא היה מונע את הרשעתם של המערערים או מי מהם).

בנוסף טענה המדינה כי הרושם הוא שהיו מעורבים נוספים בפרשה ולא כל התמונה היתה ידועה לבית המשפט ואפילו לא לתביעה.

נימוקה העיקרי של המדינה שעליו הושם למעשה מלוא הדגש הינו, האינטרס של המתלוננים בפרשה זו. לטענת המדינה, כל שרצו המתלוננים הוא בהשבת כספם. הסדר הטיעון הביא לכך שלידי המדינה הוחזרו 300,000 ש"ח (100,000 ש"ח מכל נאשם, ביניהם שני המערערים בפנינו) אותם 300,000 ש"ח הוחזרו לידי המתלוננים.

אלמלא הסדר הטיעון ספק אם ניתן היה לקבל אותו סכום בחזרה, לכן גם המתינו הצדדים והמתין בית המשפט עד אשר הופקד הכסף, פיזית, בבית המשפט ורק אז הושלם הדיון.

עו"ד אורינוב (ב"כ של  פאינה ז'ילברט) המציא לנו רישום מדוייק של הישיבות שנדחו בבית משפט קמא על מנת שיושלם אותו תהליך של הפקדת הכסף טרם השלמת הטיעונים.