פסק-דין בתיק עפ 5277/08

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת תאונת דרכים, עבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, נהיגה רשלנית, עבירה בניגוד לסעיף 62(29 ו סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 ואי ציות לרמזור אדום, עבירה על תקנה 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.1.2006 נהג המערער באוטובוס זעיר ברחוב בן גוריון באשקלון מכיוון מזרח לכיוון מערב, חצה את קו העצירה באור אדום, נכנס לצומת וגרם להתנגשות עם רכב מסוג מזדה אשר הגיע ממערב למזרח ופנה שמאלה בחסות האור הירוק.

כתוצאה מן התאונה נגרם נזק לכלי רכבו של המערער, לכלי הרכב המעורב ונחבלו בגופם הן המערער והן הנהגת המעורבת.

המערער הודה בתוצאותיה של התאונה אך כפר באחריותו לה ועל כן נשמעו ראיות בתיק.

המערער הורשע בעבירות המיחסות לו והושתו עליו העונשים הבאים:

קנס בסך 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלושה וחצי חודשים, ופסילה על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.

הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

טענות המערער :

המערער טען כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל למחדלי החקירה כפי שהתגלו במהלך שמיעת הראיות הן באשר לאי רישום פרטי עד הראיה שהיה נוכח במקום התאונה, אי עריכת בדיקת תקינות לרמזורים על ידי השוטר שהגיע למקום התאונה, אי תיעוד שיחתו של השוטר עם בעלה של הנהגת המעורבת אשר הגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר שאירעה, אי קביעת מקום האימפקט בדו"ח בוחן התנועה, אי השוואה בין סדר הרמזורים שבתוכנית הרמזורים כפי שהיתה בשנת 1996 לסדר המופעים ביום התאונה.

עוד טען הוא כי לא הובאה כל ראיה כי הרמזור בכיוון נסיעתו  של המערער היה אדום עת נכנס לצומת, כמו גם לא הוכח כי קיים קו עצירה במקום.

לטענת המערער עד התביעה המרכזי, עד תביעה 2, העיד במהלך עדותו בבית המשפט כי מקום התאונה היה לפני הרמזור שבכיוון נסיעת המערער. בשלב זה הופסקה עדותו של העד על ידי בית משפט קמא והובאה מתורגמנית למרות שעד זה מסר הודעתו במשטרה בעברית, כך שהתאפשר לעד לבצע "מקצה שיפורים" ונפגעה זכותו של המערער להליך הוגן.

בית משפט קמא קבע כי ע.ת. 2 הינו עד ניטראלי ,ולא היא לטענת המערער, באשר הוכח במהלך שמיעת הראיות כי בעלה של הנהגת המעורבת, שהינו קצין משטרה בדימוס נפגש עימו מספר פעמים בטרם מסר עדותו והבטיח לו כי יסדר לו מקום עבודה טוב יותר. כן התעלם לדידו בית משפט קמא מסתירות שעלו מעדותו של ע.ת. 2.

עד נוסף הינו ע.ת. 6 אשר רשם מזכר בכתב ידו ואישר במהלך חקירתו הנגדית כי רשם את הדברים מפי בעלה של הנהגת המעורבת ,ולכך, לטעמו של המערער, לא נתן בית משפט קמא ביטוי בהכרעת הדין.

עוד טען הוא כי בית משפט קמא התעלם מן העובדה כי במקום התאונה קיימים גלאים אשר יש בהם כדי לשנות את סדר המופעים של הרמזורים ומשום כך שגה משקבע כי אין כל אפשרות שהאור הירוק בכיוון נסיעתה של הנהגת המעורבת נדלק רק לאחר סיום האור הירוק בכיוון נסיעתו של המערער.

המערער טען כי הוא הורשע על סמך ראיות נסיבתיות אשר אינן מובילות למסקנה הגיונית אחת ובכך יש להקים ספק סביר אשר לאורו היה על בית משפט קמא לזכותו.

לחלופין טוען המערער כי היה מקום להפחית מעונש פסלת המינימום בשל מחדלי החקירה.

בטיעוניו בפני הוסיף ב"כ המערער וטען כי אף שבית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות בדרך כלל , המקרה הנ"ל מצדיק התערבות בעיקר בקביעת מהימנותו של העד הניטראלי הן בהתחשב בעובדה כי הובטחה לו טובת הנאה על ידי בעלה של הנהגת המעורבת והן בשל היותו של בעלה של הנהגת המעורבת קצין משטרה בדימוס.