השופט ז' המר :

כללי

1.       ערעור על החלטת בית משפט השלום לנוער ברמלה (כב' השופט צ' שרצקי, סג"נ), מיום 10.04.03 בב"ש 582/02, בת"פ 505/01, לפיה נדחתה בקשת המערער לפסוק לזכותו פיצויים בגין הוצאות משפט לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) (להלן: הבקשה לפסיקת פיצויים).

2.       נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשים מגונים. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 16.2.00 בשעה 16:00, או בסמוך לכך, עשה המערער מעשה מגונה בילדה קטינה ילידת 31.8.96 (להלן: המתלוננת או ש' ס') בכך שהוריד את מכנסיה ונגע באיבר מינה באמצעות אצבעותיו.

עוד נטען, כי באותן נסיבות עשה המערער מעשה מגונה באחותו ס' ב' (ילידת 29.12.96) (להלן: המתלוננת ב') בכך שנגע באיבר מינה באמצעות אצבעותיו. המערער הואשם בביצוע מעשה מגונה בקטינה - עבירה לפי ס' 348(א) + 345(א)(3) לחוק, ובביצוע מעשה מגונה בבן משפחה - עבירה לפי ס' 351(ג)(1) + 348(א) לחוק.

3.       בהכרעת הדין, אף היא של השופט צ' שרצקי, מיום 12.9.02, זוכה המערער "מחמת הספק".

בעקבות זיכוי זה הוגשה על ידי בא כוחו של המערער בקשה לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק. בבקשה נטען כי יש לשפות את הנאשם בגין הוצאות הגנתו בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

בהחלטה מיום 10.04.03 דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק.

על החלטה זו הוגש הערעור בפנינו.

הכרעת הדין של בית-משפט קמא

4.       באשר למהימנות הקטינות המתלוננות קבע בית משפט קמא, כי חוות דעתו של חוקר הילדים משמשת כלי מרכזי לקביעת מהימנות הקטין, אך המסקנה הסופית היא לעולם זו של בית המשפט.

באשר לאמרות הקטינות קבע בית משפט קמא, כי יש דמיון ביניהן באשר להתנהגותו של הנאשם כלפי השתיים בעצם נגיעתו באיבר מינן. אך קיימות סתירות מהותיות בין האמרות.

הסתירות המהותיות באמרות וכן חוות דעתה של חוקרת הילדים לעניין מהימנותן של הקטינות, לפיה לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות באשר לשתיים, עוררו בבית משפט קמא ספק באשר לנסיבות האירוע.

משנפלו האמרות, כך בלשון בית משפט קמא, לא מצא בית המשפט צורך להתייחס לקיומן של ראיות סיוע לאמרות.

המערער, כאמור, זוכה מחמת הספק.

5.       בשולי הכרעת הדין הוסיף בית משפט קמא את הדברים הבאים:

" בשולי דברי אוסיף. ראוי לתביעה לעיין בעמ' 71 לספרו הנ"ל של כב' השופט סטרשנוב.
"כאן המקום לציין, כי דומה, שעצם הגשת כתב האישום לביהמ"ש, בהסתמך על עדות הקטין בפני חוקר הנוער, מצביע על כך, שחוקר הנוער אכן נתן אמון בגרסת הקטין ושם בה יהבו.

הנני מתקשה לראות פרקליט סביר, אשר יחליט להגיש כתב אישום בעבירות מין בהסתמך על עדות קטין, שאינה אמינה על חוקר הנוער. הגיוני יותר כי במקרים כאלה יוחלט על גניזת התיק כפי שהדבר אכן נעשה בפועל (הדגשה שלי- צ' ש').

בכל הענווה, שלאור חוות דעתה של הגב' רחמני בעניין מהימנותן של הקטינות, צריך היה תיק זה להיגנז" (עמ' 10 להכרעת הדין).

גב' רחמני הנזכרת בקטע המצוטט לעיל, היא חוקרת הילדים שחקרה את שתי הקטינות. הספר המוזכר הוא ספרו של א' סטרשנוב, ילדים ונוער בראי המשפט, הוצ"ל של לשכת עוה"ד.

ההחלטה בבקשה לפסיקת הפיצויים לפי סעיף 80