פסק-דין בתיק עפ 5087/08

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בקרית גת בתד 6084/06 שניתן על ידי כבוד השופטת בן יששכר ביום 1.1.2008.

המערער הורשע בעבירות של גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה, עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, נהיגה רשלנית, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 וסטיה מנתיב הנסיעה, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 26.2.2006 נהג המערער ברכב גורר אשר הוביל חומר מסוכן.

באותה עת עצר מר לוק אלמוג רכב מסחרי בשולי הכביש.

המערער הסיט את רכבו תוך כדי הנסיעה לשולי הכביש מקום בו חנה הרכב המעורב וגרם להתנגשות בין כלי הרכב, איבד שליטה על רכבו, התהפך וגרם לתאונת דרכים.

כתוצאה מכך ניזוקו שני כלי הרכב והמערער נחבל בגופו חבלה של ממש שהתבטאה בשבר בכף יד שמאל ופצע שנתפר בעפעף שמאל.

על המערער הושתו העונשים הבאים:

1.                  פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של ארבעה חודשים.

2.                  פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים על תנאי למשך שנתיים.

3.                  התחייבות בסך של 2,500 ש"ח שלא יעבור עבירה של נהיגה ברשלנות וקנס בסך של 360 ש"ח.

הערעור הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין , ברם, בדיון שבפני חזר המערער מערעורו על הכרעת הדין וטען כנגד גזר הדין בלבד.

לטענתו, המערער הינו אדם קשה יום, בן 69 שנים, אשר חרף כמותן הנכבדה של ההרשעות שצבר לחובתו - 83 במספר, עבד כ- 50 שנה כנהג ומרביתן של העבירות שעבר הינן עבירות טכניות או באחריות מעסיקו.

העבירה האחרונה היתה בחודש ינואר 2005.

לטעמו של ב"כ המערער יש להורות על סיווג הפסילה באופן שיאפשר למערער להמשיך בעבודתו כנהג מיניבוס זעיר, עבודה בה הוא עובד כיום ומשמשת לפרנסת בני משפחתו.

ב"כ המאשימה סבור כי גזר הדין הקל עם המערער. מדובר בעבירות שיש בהן חובת פסילה מינימלית של שלושה חודשים.

בית משפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובשל כך הקל עימו.

כן טען עו"ד ביטון כי אין מקום להורות על סיווג הפסילה שכן למערער 83 הרשעות קודמות, ויש להרתיע את ציבור הנהגים בענישה מוחשית אשר תשקף חובת זהירות מוגברת.

סיווג רשיון הנהיגה :

סעיף 36א. לפקודת התעבורה קובע כי: