פסק-דין בתיק עפ 5019/08

ערעור  על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא השופטת גליקליס) בתיק ת.ד. 1386/06 מיום 11.12.2007.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת תאונת דרכים הגורמת נזק לאדם- עבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 , נהיגה בקלות ראש, עבירה בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, אי מתן זכות קדימה במעבר חציה, עבירה בניגוד לסעיף 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בצירוף סעיף 38 (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, בעת שנהג המשיב ברכב משא ברחוב יצחק שדה בפתח-תקוה, פגע הוא בהולכות רגל - אם ובתה בת החמש, אשר חצו את הכביש במעבר חציה, וגרם להן חבלות, לרבות שברים באגן לאם ושבר בגולגולת לבת.

המשיב הורשע בעבירות המיוחסות לו על פי הודאתו והושתו עליו העונשים הבאים:

פסילה בפועל לתקופה של 4 חודשים בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית אותם ריצה, פסילה על תנאי  של 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך של 1,600 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד קולת העונשים אשר הושתו על המשיב.

לטענת המערערת, העונש אינו הולם את חומרת העבירות המיוחסות למשיב כמו גם את העובדה כי למשיב 13 הרשעות תעבורה קודמות  ובכללן הרשעה בגין מעורבות בתאונת דרכים.

לטענת המערערת יש לייחס חומרה יתרה לעובדה כי על המשיב היה לנקוט משנה זהירות כלפי הולכות הרגל אשר חצו את הכביש במעבר חציה, ולתוצאות הקשות של רשלנותו של המשיב.

ב"כ המשיב טען כי מרשו הינו בן 52, חולה אסטמה, אשר למד את לקחו וכי הוטל עליו עונש מרתיע.

עוד לטענתו החבלות שנגרמו לאם ולבת אינן קשות באשר האם שוחררה מבית החולים עוד ביום התאונה והבת לאחר כיומיים.

לטעמו, יש לדון בכל מקרה לנסיבותיו ובמקרה דנן, בית משפט קמא לא חרג מרמת הענישה המקובלת.

­ דיון והכרעה:

ב"כ המערערת הפנה למספר פסקי דין וביניהם פסק דינו של כבוד השופט חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל בו קבע כבוד השופט חשין כהאי לישנא:

"העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה.

וכדברי הנשיא שמגר ברע"פ 262/91 וויליאם ארביב נ' מדינת ישראל פ"ד מה (2) 580, 582:

"במציאות המצערת שלנו יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים. מידת הרחמים בה נוהג בית המשפט המחוזי, בהתערבו במידת העונש, כל אימת שבית משפט לתעבורה מנסה לשנות את רמת הענישה המקובלת כדי לנקוט בצעדים עונשיים מחמירים יותר, עלולה, חס וחלילה, להוות פגיעה במשתמשים אחרים בדרך".

כן ראו דבריו בע"פ 4088/90 אביטן ניר נ' מדינת ישראל תק-על 90 (3) 1044:

"מן הראוי להדגיש כי המציאות, כביטוייה בהתנהגותם של נהגים לא מעטים בכבישי הארץ, מחייבת נקיטת אמות מידה עונשיות מחמירות יותר. אם העונשים המוטלים בבתי המשפט במקרים דומים קלים יותר מהעונש שנגזר במקרה דנן, מן הנכון לשנות את המדיניות העונשית, כדי שמעשי הרשלנות המסכנים חיי אדם ייענשו כנאות וכדי שיהיה משקל מרתיע משמעותי יותר להתנהגות נלוזה בעת נהיגה."

ברע"פ 1637/08 אבו חמאד נ' מדינת ישראל נדון המערער על ידי בית המשפט לתעבורה ל- 15 חודשי פסילה בפועל, בגין עבירות דומות לאלה שביצע המשיב שבפני, אף שתוצאתן היתה חמורה פי כמה.