פסק-דין בתיק עפ 4548/07

הנשיא י. פלפל

1.         המשיבים הורשעו על סמך הודאותיהם, בעקבות עסקת טיעון שנעשתה בין הצדדים בביצוע שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "החוק"), שלוש עבירות של מתן מחסה למסתנן לפי סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד - 1954, סיוע לסרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות לפי סעיף 31 לחוק + סעיף 199(ב) לחוק, הכל כאמור באישומים שלושה, ארבעה וחמישה לכתב האישום המתוקן. כמו כן הורשע משיב מס' 1 בביצוע עבירה של שהייה בלתי חוקית, קבלת דבר במרמה, התחזות כאחר, הפרת הוראה חוקית והכשלת שוטר, הכל כאמור באישום הראשון לכתב האישום המתוקן. המשיבה מס' 2 הורשעה בביצוע עבירות של שהייה בלתי חוקית, שימוש במסמך מזוייף, התחזות כאחר, הפרת הוראה חוקית והכשלת שוטר, הכל כאמור באישום השני לכתב האישום המתוקן.

            בגין הרשעות אלו נידונו המשיבים לשנת מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וכספים שנמצאו ברשותם חולטו, כפי שפורט בגזר דינו של בית משפט קמא.

2.         המערערת מלינה על קולת העונש שהוטל על המשיבים.

3.         לטענת המערערת בגין נסיבות מיוחדות שיפורטו להלן "נאלצה" להגיע להסדר טיעון עם המשיבים. לדבריה, לאחר שהוגש כתב האישום כנגד המשיבים נתבקשה העדתן של עדות מסוימות בעדות מוקדמת, לאחר שהמשיבים כפרו בכתב האישום. לאחר שבית משפט קמא קבע מועד לשמיעת העדויות המוקדמות הודיע ב"כ המשיבים שהיה באות עת, עו"ד גווילי, כי הוא מסכים להגשת אימרותיהן של העדות ללא צורך בהעדתן בבית המשפט ותוך וויתור על חקירתן הנגדית. כשלושה חודשים לאחר מכן החליפו המשיבים את בא כוחם וזה ביקש לחזור מהסכמת עו"ד גווילי וביקש את להעיד את העדות הנ"ל, שבאותה עת עדיין שהו בארץ.

            המערערת השיבה, ביום 23.10.07, כי לאחר שהסתמכה על ההסדר הדיוני שהגיעו אליו הצדדים, הגישה בקשה להרחיק את העדות מן הארץ, בשל היותן שוהות בלתי חוקיות ובאותו המועד היו תלויות ועומדות עתירות מנהליות של העדות כנגד המדינה על בקשתה זו. כמו כן הבטיחה המערערת לאותן עדות, כי "הן לא יצטרכו להעיד כנגד הנאשמים בשים לב לאישום השישי. כמו כן הבטחה זאת נתנה בידיעת פרקליטות המדינה ולכן יהיה קיים קושי רב בהבאת המתלוננות למתן עדות נוספת", כדרישת הסניגור החדש.

            המערערת טוענת, כי לאור ההסתמכות הנ"ל על ויתור המשיבים להעדת העדות הנ"ל בבית המשפט היא שינתה מצבה לרעה.

            לאור האמור נישלחו הצדדים להליך של גישור וביום 28.10.07 הציגו בפני בית משפט קמא הסדר טיעון לפיו, בין היתר, לעניין העונש - "המאשימה תעתור לרף עליון של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל ואילו ב"כ הנאשמים יעתרו לרף תחתון של 10 חודשי מאסר. עוד הוסכם כי יושת על הנאשמים מאסר על תנאי...".

4.         שיקולי המערערת לפיהן הגיעה עם המשיבים להסדר טיעון, אינם עומדים לבחינה בפנינו ואין זה המקום לבחון האם עשתה כן מתוך "לחץ" אם לאו. כל השיקולים היו בפניה ואין מקום, היום, לטעון, כי עשתה כן שלא מן הטעמים הראויים ביותר, שכן יכולה הייתה לשקול דרך פעולה אלטרנטיבית ועל כן אינני מוצא לנכון לבחון טענתה זו של המערער.

5.         יחד עם זאת טוענת המערערת, כי בית משפט קמא הקל עם המשיבים יתר על המידה, שכן לאור חומרת העבירות היה מקום לדון אותם לעונשים חמורים יותר, חרף נסיבותיהם האישיות.

            המשיב מס' 1 הגיע לישראל בשנת 1998 כשבידו אשרת עבודה מסוג ב-1, בחקלאות ולאחר כשנה נטש את מקום עבודתו ומאז, כעשר שנים, שוהה הוא בארץ באופן בלתי חוקי ובחזות של אחר.

            המשיבה מס' 2 הגיעה לישראל ביוני 2000, כשבידה אשרת תייר מסוג ב-2 ולאחר כשנה רכשה אשרה מזוייפת וזאת על ידי אחזקת דרכון מזוייף שנשלח לה מארץ הולדתה - סין, ומאז, כשבע וחצי שנים, שוהה בארץ באופן בלתי חוקי ובחזות של אחרת.

            בית משפט קמא, בגזר דינו מנה את השיקולים לקולא, אותם מנה ב"כ הנאשמים והחליט לקבלם והם:         

"-         הנאשמים בני זוג שהגיעו לארץ על מנת לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בכבוד.

-           באשר לאישומים בהם הודו הנאשמים, רובם הינם בגין שהייה בלתי חוקית.

-           באשר לעבירת הסיוע לסרסרות, הנאשמים לא קיבלו אתנן אלא, חלקם התבטא בהסעת הנתינות הזרות על פי הוראות אחרים, למקום המפגש עם הלקוחות, תמורת תשלום הנע בין 100 ל - 200 ש"ח.

-           באשר לעבירת מתן סעד למסתנן - הנאשמים הלינו בביתם אנשים זרים כמותם ולא הייתה להם  מודעות לכך שאסור להלין אנשים שאין להם היתר לשהות בארץ.

-           הנאשמת 2, בת 47 ללא הרשעות קודמות, אמא לילד קטן הנמצא בסין.

-           הנאשם 1, בן 37 ללא הרשעות קודמות, אב לילד קטן הנמצא בסין.

-           הנאשמים בהודאתם חסכו בזמן שיפוטי יקר.