פסק-דין בתיק עפ 4465/07

י. פלפל, נשיא :

1.         המערער הורשע בת.פ. 1463/04 של בית משפט השלום באילת, בכך שבתאריך 11.08.04 סמוך לשעה 17:00 בתחנת אוטובוס שברח' ירושלים באילת, אחז בכף ידה של הקטינה ס.ת. ילידת 1992 ונשק על לחייה.

2.         כן הורשע המערער בת.פ. 1744/05 של אותו בית משפט, בכך שבתאריך 23.08.04 סמוך לשעה 23:00 בקניון "מול הים" שבאילת נגע בשערות ראשן ובגבן של שתי אחיות קטינות - ס.י. ילידת 1986 ול.י. ילידת 1989 וניסה לחבקן וצבט בלחיין.

3.         לאחר שהודה בעובדות נשוא כתב האישום  הנ"ל, גזר בית המשפט את דינו לשלושה ימי מאסר לריצוי בפועל ולתשעה חודשי מאסר על תנאי.

4.         במסגרת הסדר הטיעון, אליו הגיעו הצדדים בפני בית משפט קמא, נקבע כי יוגש לבית המשפט תסקיר של שירות המבחן. לא הייתה כל הסכמה לעניין העונש.

            לבית משפט קמא הוגשה גם חוות דעת פסיכיאטרית וכן חוות דעת של וועדת האבחון למפגרים.

5.         בטיעוני הצדדים לעונש, עתרה ב"כ המשיבה שיוטל על המערער עונש מאסר הולם בפועל וכן מאסר על תנאי.

            בא כוח המערער עתרה שלא להשית על המערער עונש מאסר בפועל אלא מאסר מותנה ממושך וקנס וזאת לאור העובדה, כי למערער אין כל עבר פלילי, העבירות בוצעו בשנת 2004, לאור מצבו הבריאות והודאתו בעובדות.

6.         ועדת האיבחון למפגרים מצאה, כי המערער "מתפקד ברמה שאינה פיגור שיכלי. בעל רמה קוגנטית מונמכת עם יכולת הסתגלותית טובה. מבין את ההבדל בין טוב לרע. בין מותר לאסור. יכול להבין את משמעות מעשיו..." ועל כן, בין היתר, כשיר לעמוד לדין".

בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע, כי המערער אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית, אך נקבע כי קרוב לוודאי שהוא לוקה בהפרעה מוחית אורגנית וכי הוא אחראי למעשיו ומסוגל לעמוד לדין.

7.         בתסקיר שירות המבחן מיום 09.07.07, צויין, כי המערער מודה בחלק מעובדות כתב האישום בת.פ. 1463/04 ולא מודה בעובדות כתב האישום בת.פ. 1744/05. כמו כן נכתב, כי "בהתייחסותו (של המערער - י.פ.) לעבירה ניכרת רמתו הנמוכה, קשיין של גדליה לפרש מצבים חברתיים והעדר הבנה של חומרת המעשה המיוחס לו אשר בא לידי ביטוי בקשייו בלקיחת אחריות על עברתו".

בשיחה עם אמו של המערער ועם המערער נשללה על-ידי ק. המבחן התנהגות מינית חריגה. לסיכום קבעה ק. המבחן:

" לנוכח כל האמור לעיל, ומאחר ונוצר קשר טיפולי עם גורמי רווחה שיש בהם לתת מענה לצרכיו הייחודיים של המערער, אנו ממליצים שלא להחמיר עמו בדין ולהטיל עליו עונש של מאסר מותנה. בשל מצבו הכלכלי המיוחד ומצבה הכלכלי הקשה של אימו, אנו ממליצים שלא להטיל עליו קנס כספי".

8.         בגזר הדין כתב בית משפט קמא, כי :

"גם לאחר הודייתו, הנאשם אינו מפגין נטילת אחריות מלאה על מעשיו. בית המשפט אינו כפוף להמלצות תסקיר שירות המבחן והוא מופקד על הראיה הכוללת של האינטרסים השונים המהווים מסד לענישה, ובניהם הרתעה, גמול ומניעה להבדיל מגישת שירות המבחן המתמקדת בעיקרה בשיקומו של הנאשם. הדברים הם מקל וחומר, שעה שאני מתקשה לראות כל שיקום אפשרי למי שאינו מפנים את הפסול שבהתנהגותו ולמי שאינו מתמיד בקריו עם הגורמים הטיפוליים ... אני מוצא כי המסוכנות להשנות התנהגות דומה מטעם הנאשם לא נכחדה ולו מחמת תפיסתו השגויה את התנהגותו...".

יחד עם זאת קבע בית משפט קמא, כי "יש להבהיר לנאשם את הפסול במעשיו באמצעות ענישה גמולית ולו סימלית, שתשקף בעבורו את הכיעור שבמעשיו לבל ישוב עליהם. מרכז הכובד ינתן לענישה ההרתעתית שתרחף כחרב מעל ראשו של הנאשם".

הערעור הוגש כנגד חומרת העונש.

9.         בדיון שהתקיים בפנינו השיב המערער לשאלות המותב והביע צער על מעשיו, יחד עם זאת טען, כי לעניין ת.פ. 1463/04 לא נגע בגופה של הקטינה ולעניין ת.פ. 1744/05 טען, כי "לא היה מקרה כזה".

10.       לעניות דעתי, עונש המאסר למשך שלושה ימים, שהוטל על המערער, אינו  משקף את חומרת המעשים שעשה, שכן בית המשפט קבע, בגזר הדין, כי גם לאחר הודייתו, המערער אינו מפגין נטילת אחריות מלאה על מעשיו, ובית המשפט כתב שהוא מתקשה לראות כל שיקום אפשרי למי שאינו מפנים את הפסול בהתנהגותו ולמי שאינו מתמיד בביקורים עם הגורמים הטיפוליים.