פסק-דין בתיק עפ 4369/07

  הנשיא י. פלפל:

1.         על יסוד הסדר הטיעון שהושג בבית משפט השלום בבאר-שבע בתיק פלילי 1329/03 - בפני כב' השופטת ד. בית אור- סגן נשיא, הודה המשיב בעובדות שפורטו ב"כתב אישום מתוקן בשנית", שבו נכתב כי בתאריך 5.10.01 המתלוננת, גב' א.ב. הגיעה למשרד שיקום שכונות בנתיבות, בו עבד המשיב, "על מנת לקבל ממנו סיוע במסגרת עבודתו ".

המשיב "נעל את דלת הדירה בה היה המשרד, והציע למתלוננת לצפות "בסרטים כחולים באינטרנט". המתלוננת סירבה להצעתו "והנאשם, בניגוד להסכמתה נישק אותה על לחיה וחיבק אותה " (ההדגשה שלי -  י.פ.). לפיכך הואשם המשיב בעבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק.

2.         על פי הסדר הטיעון, בית משפט קמא התבקש להורות לשרות המבחן להגיש תסקיר הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, והודגש כי המערערת תעמוד על הרשעת המשיב ואינה מחוייבת לקבל את המלצת שרות המבחן, ואלו המשיב יוכל לטעון שלא להרשיעו. עוד סוכם, כי כל צד "חופשי בטיעוניו לעונש".

3.         בהחלטה ארוכה ומפורטת שניתנה ביום 9.7.2007, החליטה כב' השופטת לבטל את הרשעת המשיב ולחייבו לבצע 260 שעות של"צ וכן להעמידו במבחן, וגם חייבה אותו להשתתף בקבוצה טיפולית ולפצות את המתלוננת בסכום של 3,000 ש"ח. המדינה ערערה על ההחלטה שלא להרשיע את המשיב.

4.         מהתסקירים שהוגשו לבית המשפט קמא, עולה כי המשיב היה אז בן 53, נשוי ואב ל-3 ילדים, ועבד כרכז השמה מקצועית מטעם עיריית נתיבות וכקצין ביקור סדיר.

            קצין המבחן תאר את תרומתו של המשיב לקהילה ציין כי הוא שירת בצה"ל והגיע לדרגת רס"ן ולאחר סיום שירותו הצבאי רכש, בין השאר, תואר שני בחינוך.  לטענת שרות המבחן המשיב בעל תפיסת עולם נורמטיבית והעבירה שעבר מהווה חריג במסכת חייו.

            המשיב הביע חרטה על מעלליו וקיבל אחריות מלאה על מעשיו.

5.         לעניין ההרשעה, שרות המבחן סבור, בלשון השופטת המלומדת, בעמוד 14 להחלטתה, כי:-

                        " מחד גיסא עמדו לנגד עיניו אופיה החמור של העבירה והצורך

בהרתעת הציבור. מאידך גיסא, מציין קצין המבחן נראה כי ההליכים המשפטיים והטלת מבחן ושל"צ, יש בהם כדי להרתיע. מסקנתו של שירות המבחן כי מההיבט הצר והמשך שיקומו של הנאשם מומלץ   לשקול בחיוב את האפשרות לביטול ההרשעה, על מנת למנוע פגיעה אפשרית עתידית במישור התעסוקתי".

6.         עדי האופי שהעידו מטעם המשיב העידו (בלשון כב' השופטת) כי -

            " הם מודעים לעבירה המיוחסת לנאשם. כולם סיפרו על היכרות

רבת שנים עם הנאשם, שיש לו מעורבות גדולה בעבודה קהילתית,שמסייע רבות לנזקקים, מוכן להרתם תמיד לעזרת הזולת ומקדיש מזמנו לפעילות זו ללא כל תמורה. בשל נכונותו לסייע לזולת גוייס לעבודה בשיקום שכונות ובעבודתו זו עזר לאנשים רבים שנקלעו למצוקות קשות בחייהם וסייע להם לטפל בבעיותיהם. כמו כן תרם רבות ביזום פרוייקטים חינוכיים וסייע לתושבי נתיבות להשתלב בלימודים אקדמאים. לדבריהם, מדובר באיש משפחה בעל ואב מסור שהביע חרטה כנה על מעשיו".

7.         השופטת המלומדת סברה, כי:

"בענייננו אכן ניתן לאמר שהמעשים אותם ביצע הנאשם הינם במדרג הנמוך של עבירות המעשה המגונה. העבירה בוצעה ללא הפעלת כח וללא נקיטת אלימות. הנאשם נישק את המתלוננת על לחיה וחיבק אותה וכאשר ביקשה ממנו להפסיק, עשה זאת מיד. הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו והפנים את חומרתם תוך גילוי הבנה ואמפתיה לסבלה של המתלוננת. שירות המבחן מתרשם מכנות דבריו. מדובר בנאשם בן 53, ללא עבר פלילי שסביר כי בעתיד לא יעבור עבירות נוספות. מעשיו ותרומתו של הנאשם לחברה, כפי שבאו לידי ביטוי בעדויות האופי ובמכתבי ההמלצה נזקפים גם הם לזכותו כמו גם נכונותו של הנאשם להמשיך את ההליך הטיפולי בו החל בפיקוח שירות המבחן".

8.         לטענת המערערת, לא היה מקום לבטל את ההרשעה. המערערת הבהירה כי היא תעמוד על ההרשעה וכי "אין בקשה להתערב בהוראות האחרות שנקבעו על ידי בית משפט קמא".

9.         לטענת המערערת, מן הדין היה להרשיע את המשיב, מהטעמים הבאים:

א          "המשיב, במסגרת תפקידו במשרד לשיקום שכונות בנתיבות ניצל מעמדו וכוח השררה ועשה מעשה מגונה במתלוננת, צעירה ממנו בשנים רבות, שהגיעה למשרדו על מנת לקבל ממנו סיוע במסגרת עבודתו. המשיב נעל את דלת משרדו והציע לה לצפות בסרטים כחולים באינטרנט, משסירבה להצעתו, נישק אותה על לחיה וחיבק אותה בניגוד להסכמתה".