פסק-דין בתיק עפ 4312/07

1. מונח בפני ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה באשדוד (כב' השופט ג.דניאל) בתיק פ"ל 20/05, מיום 11.06.07, לפיו הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 [להלן:" פקודת התעבורה"], בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא רישיון רכב תקפים בניגוד לסעיפים 10 (א) + 2 לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי,  בעבירה של נהיגה ברשלנות בניגוד לסעיף     62 (2) לפקודת התעבורה, בנהיגה ללא קסדת מגן, בניגוד לתקנה 119 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 [להלן:" תקנות התעבורה"] ובעבירה של נהיגה שלא על כביש בניגוד לתקנה 33 לתקנות התעבורה.

2. המשיב הורשע בכך שנהג באופנוע באשדוד וזאת למרות שנפסל מלנהוג בכלי רכב מנועי לתקופה של 15 חודשים וזאת על פי גזר דין אשר ניתן ביו 03.08.05 בתיק ת. 7057/05  של בימ"ש לתעבורה באשדוד, ולמרות היותו בלתי מורשה לנהיגה, וכאשר לאופנוע אין ביטוח ורישיון רכב תקפים. המשיב נהג באופנוע על המדרכה ומשהבחין בשוטרים נמלט  מהמקום, עם האופנוע, עד אשר נעצר ליד ביתו.

3. בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים ויום אחד, פסילה למשך 36 חודשים אשר תמנה מיום 31.11.05 וכן האריך  את עונש המאסר המותנה, בן 7 חודשים, אשר היה תלוי ועומד נגדו מכוח גזר דין בת. 7057/05  של בית משפט לתעבורה באשדוד וזאת למשך שנתיים נוספות.

4. הערעור מופנה כלפי קולת העונש אשר נגזר על המשיב, וכן לטעויות משפטיות, אשר לטענת המדינה, נפלו בגזר דינו של בית משפט קמא.

טענה המדינה כי טעה בית משפט קמא כאשר השית על המשיב עונש מופרז לקולא החורג מרמת הענישה הראויה בנסיבות העניין ובמיוחד מקום שלא הפעיל את המאסר המותנה אשר היה תלוי ועומד כנגד המשיב במצטבר לעונש מאסר אותו היה נכון להשית על המשיב.

בנוסף, הצביעה המדינה על טעות משפטית שנפלה בחלקו של בית משפט קמא, כאשר הורה להאריך את עונש המאסר המותנה בן  7 חודשים וזאת בניגוד להוראת סעיף 56 (א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 , אשר אינו מאפשר להאריך מאסר מותנה אם על הנאשם הוטל עונש מאסר בפועל, כפי שקרה במקרה דנן, בו השית בית משפט קמא על המשיב עונש מאסר בפועל של 3 חודשים ויום אחד.

כן טענה המדינה כי שגה בית משפט קמא מקום בו החליט לחשב את הפסילה מיום 31.11.05, ולא ממועד תום תקופת הפסילה אשר הושתה על המשיב בת. 7057/05, אשר הסתיימה ביום 03.11.06, וזאת לנוכח הוראת סעיף 42 (ב) לפקודת התעבורה.

5. ב"כ המשיב השאיר את ההחלטה לעניין הפסילה לשיקול דעת בית משפט.   

אשר לעונש המאסר, הסכים ב"כ המשיב, כי נפלה טעות משפטית בחלקו של בית משפט קמא, כאשר מחד גיסא, האריך את עונש המאסר המותנה ומאידך גיסא, השית עונש מאסר בפועל, דבר שכאמור לא ניתן לעשות, לנוכח הוראת סעיף 56 (א) לחוק העונשין.

יחד עם זאת, טען ב"כ המשיב כי אין למצות את הדין עם המשיב ולהפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו, כפי שביקשה המדינה.

טען ב"כ המשיב כי אך נכון להסתפק בתקופת המאסר אותה כבר מרצה המשיב, תקופה של כחודש ימים, והכל בהתחשב בתקופת מעצר הבית הממושכת בה שהה המשיב, תקופה של למעלה משנה.

6. אין חולק אם כן,  כי נפלה טעות משפטית בגזר דינו של בית משפט קמא, אותה יש לתקן. סעיף 56 (א) לחוק העונשין, קובע:

"(א) בית-המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית-המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צורך להפעיל את המאסר על תנאי."

לפיכך, טעה בית משפט קמא, כאשר האריך את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המשיב והשית עליו בנוסף עונש מאסר בפועל.

במצב דברים זה, עמדה בפני בית משפט קמא האפשרות להאריך את המאסר המותנה ולא להשית עונש מאסר בנוסף כלשהו, או להפעיל את עונש המאסר המותנה, להשית עונש מאסר בפועל ולקבוע כיצד ירוצו המאסרים, אם בחופף ואם במצטבר ואם באופן חלקי.

בנסיבות דנן, בהעדר ערעור שכנגד מטעם המשיב, אין מקום  להקל בעונשו של המשיב, כפי שביקש בא כוחו.

במצב דברים זה, אין מנוס כי אם להוסיף ולהפעיל את המאסר המותנה בן 7 חודשים התלוי ועומד נגד המשיב מכוח ת. 7057/05 של בית משפט התעבורה באשדוד, מעבר לעונש המאסר בפועל אותו השית בית משפט קמא.

שקלתי כיצד ירוצו המאסרים והגם חומרת מעשיו של המשיב ונסיבות ביצוע העבירה המלמדות כי אין לו כל מורא גם לא מורא הדין, מצאתי לנכון שלא למצות עימו את הדין ולקבוע כי המאסרים ירוצו בחופף באופן שבסך הכל ירצה המשיב עונש מאסר בפועל בן 7 חודשים, החל מיום מאסרו.

7. אשר לפסילת המשיב מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה -  קובע סעיף 42 (ב) לפקודת התעבורה, כי :