פסק-דין בתיק עפ 4252/07

1.         מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה באשקלון [כב' השופטת ר. קליימן] בתיק 8237/07 מיום 3.5.07, אשר דחה את בקשת המערערת לבטל את פסק הדין אשר ניתן בעניינה בהעדרה ביום 27.6.06. לחילופין, ביקשה המערערת לטעון כנגד חומרת העונש שגזר עליה בית משפט קמא, מקום שהשית עליה את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 9500 ש"ח,  פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וכן פסילה על תנאי של 4 חודשים ל-3 שנים וזאת לאחר שהורשעה בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.         טענה ב"כ המערערת כי טעה בית משפט קמא כאשר סירב לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרה, מקום שבקשתה לביטול פסק הדין התבססה על הטענה כי ברכבה של המערערת נהג אדם אחר, אשר תצהירו הועבר לעיון בית המשפט. כן טענה, כי הגם המחדל שנפל בחלקה של המערערת בשל אי התייצבותה לדיון אליו הוזמנה בפני משפט קמא, גובר האינטרס של עשיית הצדק והוא הוכחת חפותה של המערערת והרשעתו של האדם הנכון אשר ביצע את העבירה.

הדגישה ב"כ המערערת, כי השארת המצב כפי שהוא גורם לעיוות דין באופן בו מורשעת המערערת בעבירה אותה לא ביצעה.

לחילופין, טענה ב"כ המערערת כי אם לא יבוטל פסק הדין, אזי יש להתערב בענישה אשר הושתה על המערערת, שהינה לטענתה מחמירה ובלתי מדתית והכוונה לשיעור הקנס אשר הושת עליה וכן משך תקופת הפסילה בפועל.

3.         מנגד טען ב"כ המשיבה, כי מחדלה של המערערת באי התייצבותה לדין בפני בית משפט קמא, אין בו כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, שכן שכחה אינה יכולה להוות נסיבה מוצדקת לאי התייצבות.

יתר על כן טען, כי סיכויי הצלחתה של המערערת בבקשתה בפני בית המשפט  קמא , לא היו טובים באופן אשר יצדיקו את ביטול פסק הדין.

הוסיף ופרט טיעוניו, כי מקום שתצהירו של אותו אדם אשר לקח על עצמו את ביצוע העבירה, אשר אין חולק כי בוצעה בחודש ינואר 2004, הינו תצהיר מיום 29.10.06, מעורר הדבר תמיהה הכיצד יכול הוא לומר באופן וודאי, כשלוש שנים לאחר האירוע, כי באותו מועד - יום ביצוע העבירה - הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב.

לטענתו, המדובר בתצהיר סתמי, אשר אינו מפרט דבר ואשר יש בו על פניו אך כדי לקדם את אינטרס המערערת והוא המרת עבירת התנועה לאדם אחר.

אשר לעונשים אשר הושתו על המערערת, ציין ב"כ המשיבה כי אין חולק מטעמו שהקנס אשר הושת עליה בבית משפט קמא עמד על סך 2,500 ש"ח ולא ע"ס 9,500 ש"ח, כפי שסברה בטעות, וכי בפועל תקופת הפסילה בת ה-6 חודשים מסתיימת בימים הקרובים לנוכח העובדה כי המערערת הפקידה את רישיונה בבית המשפט השלום באשדוד כבר ביום 10.5.07.  לכן טען כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא גם לא בעניין העונש.

4.         לאחר ששמעתי דברי הצדדים, סבורה אני כי דין הערעור להדחות.

לא מצאתי כל שגגה אשר נפלה בחלקו של בית משפט קמא, מקום שדחה את בקשתה של המערערת לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה.

הטענה כי שכחה המערערת את דבר מועד הדיון, הינה טענה החוזרת על עצמה לא פעם מפי בעלי דין, תופעה שאינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת לב או רשלנות, ולא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ר' דברי כב' השופט שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מ.י., פד"י ל"ט (3), 279]. על הציבור לדעת, כי פתיחת שערי בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם, זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד.

עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט.

הגם האמור לעיל, שקלתי גם שקלתי את סיכויי הצלחתה של המערערת בהליך שבפני בית משפט קמא          וסברתי כי סיכויים שכאלו לא הוכחו כדבעי. התצהיר של אותו אדם אחר, שביקש לקחת על עצמו אחריות לביצוע העבירה הינו תצהיר סתמי, בלתי מפורט ואשר אין בו כדי להסביר באיזה נסיבות הועבר כלי הרכב לרשותו והכיצד בחלוף כ-3 שנים מיום האירוע יודע הוא לומר בוודאות כי הרכב היה ברשותו.

אין זאת כי אם ניסיון כושל של המערערת להסב את העבירה על שמו של אדם אחר, תופעה לה עדים בתי המשפט, אותה יש לבחון בקפדנות ומקרוב.

5.         אשר למידת העונש אשר הושת על המערערת, הרי שבפועל בטעות סברה המערערת כי בית משפט קמא השית עליה קנס כספי בסך 9500 ש"ח, מקום שבפועל עומד הקנס על סך של 2500 ש"ח.

אין מדובר בקנס החורג לחומרא, בפרט לנוכח הרשעותיה הקודמות הרבות והמכבידות של המערערת, הרשעות בעבירות של נהיגה באור אדום, במהירות העולה על המותר, נסיעה בכלי רכב ללא רישיון נהיגה ושימוש בטלפון בעת נהיגה ועוד כיוצ"ב.

כך גם באשר ליתר רכיבי העונש, אותם מצא לנכון בית משפט קמא להשית על המערערת.

בפועל, אף חולפת בימים אלו תקופת הפסילה בפועל, לאחר שהמערערת הפקידה את רישיון הנהיגה של בבית המשפט.