פסק-דין בתיק עפ 4237/07

            כב' השופטת ש.דברת

1.              בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופטת ט.חיימוביץ, סגן נשיא) בהחלטה מיום 23.04.07 (ב.ש 2473/06) חייבה המדינה, בתשלום פיצוי למבקש בסך 15,061 ש"ח. על גובה הפיצוי נסוב הערעור שבפנינו.

עיקרי העובדות הדרושות לעניין

2.              נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשקלון (ת.פ. 778/05) בגין שני אישומים של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, בכך שמכר בשתי הזדמנויות סמים לסוכן המשטרתי.

יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד סיום ההליכים. כב' השופט רענן בן יוסף, אשר דן בבקשת המעצר קבע כי - מבלי להידרש לשאלות מהימנותו של הסוכן ועדותו הלכאורית - ישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אם כי יש לנהוג במעצרו של המערער בזהירות ואם תימצא חלופת מעצר ראויה מן הראוי לשקול שחרורו של המערער (ב.ש.1385/05 בימ"ש השלום אשקלון).

3.              לאחר שמיעת ראיות זוכה המערער מהאישומים שיוחסו לו, משקבע ביהמ"ש שהסוכן עליו בוסס התיק הוא עד בלתי אמין, שלא ניתן לייחס משקל רב לעדותו.

בעקבות הזיכוי הוגשה בקשה לפיצוי כספי לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז-1977.  בימ"ש השלום פסק למערער פיצוי בסך 15,061 ש"ח בגין מעצר של 51 ימים שתחילתו בסיום פרשת התביעה, עד הזיכוי ולא בגין תקופת המעצר של 9 חודשים כנדרש ע"י המערער.

            טענות המערער

4.              קביעת בימ"ש השלום בדיון בבקשת המעצר - לפיה קיימות ראיות לכאורה - באה טרם תיקון כתב האישום בו נמחק עד תביעה 3, מכתב האישום. מחיקת העד שמטה הקרקע מהאישום השני, ואת קביעת בימ"ש בהחלטתו, נשוא הערעור, כי "בחינת הראיות הלכאורית שבוצעה ע"י המאשימה עובר להגשת האישום, אושררה למעשה ע"י שופט המעצרים".

5.              קביעת בימ"ש כי הסוכן המשיך לסחור בסם בתקופת ההפעלה נתגלתה רק במהלך המשפט ולא היתה בידיעת התביעה בהגשת כתב האישום, אינה מדוייקת כיוון שהמערער טען מתחילת החקירה כי הסוכן הינו סוחר סמים אשר מכר לו סמים, גם שעה ששימש כסוכן. המשטרה בחרה להתעלם מנתון חשוב זה ולא חקרה העניין. עדות זו קיבלה חיזוק גם מעדות של מר יפרח, אשר כבר בעדותו במשטרה ביום 23.06.05 טען כי הסוכן מכר סמים, לו ולמערער.

קביעת בימ"ש כי - " חלק ממצאי לגבי הסוכן, מבוססים על ראיות שהיו בידי התביעה עוד קודם לכן, כגון הקלטות באיכות גרועה, ואף מחשידה, ומנות סם קטנות במיוחד. עם זאת לא היה בכל אלה לטעמי, כדי לשמוט את הקרקע מלכתחילה מתחת לתשתית הראייתית שגויה היא לאור כמויות הסם, הקלטת, מחיקתו של אלכס רדצקי, שהוא עד רלבנטי שתמך בגרסת המערער, מכתב האישום, ועדותו של עד ההגנה מס' 2, משה יפרח, כי הסוכן הינו סוחר סמים". בכל אלה היה כדי להשמיט הקרקע תחת התשתית הראייתית כולה באופן שלא היה בה, מלכתחילה, כדי להביא להרשעת המערער ומכאן גם להגשת כתב האישום.

לחילופין, היה על התביעה לחזור בה מכתב האישום בתום עדותו של הסוכן וזאת לאור עברו הפלילי, השימוש בסמים והסחר בסמים, עובר להפעלתו. הימנעות התביעה מלעמוד על משמר הראיות בכל רגע נתון הובילה להימשכות ההליך עד ליום 21.3.06, מועד זיכויו של המערער, שעה שניתן היה לשחררו קודם לכן, לו היתה התביעה עושה מלאכתה נאמנה.

           טענות המדינה

6.              המערער לא זוכה באופן מוחלט אלא מחמת הספק. ביהמ"ש לא קבע באופן פוזיטיבי שהמערער לא ביצע העבירות המיוחסות לו אלא שהמערער זוכה מפאת העובדה שלא ניתן ליתן אמון בעדותו של הסוכן.

בקביעת הפיצוי בחן ביהמ"ש את כלל הנסיבות וערך האיזון הראוי, בהתחשב בעובדה שהיה בסיס להגשת כתב האישום כפי שקבע גם כב' השופט בן יוסף, שדן בבקשת המעצר.

דיון

7.              הערעור עוסק בגובה הפיצוי לו זכאי המערער. השאלה לדיון היא האם יש לפצות המערער בגין כל התקופה בה שהה במעצר, או שמא נכונה החלטת בית משפט לפצות המערער בגין מעצרו החל מסיום פרשת התביעה ועד לזיכויו.

סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-" חוק העונשין") קובע את זכאותו של נאשם שזוכה בדין לקבל פיצוי על מעצרו או מאסרו וכן שיפוי בגין הוצאות הגנתו, וזו לשונו: " (א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט ... ".

המערער זוכה כיוון שבית המשפט מצא את הסוכן "עד בלתי אמין, אשר לא ניתן לייחס משקל רב לעדותו... הסוכן המשיך להשתמש בסמים לאורך כל תקופת ההפעלה, ואף סחר בסמים, ומכר סמים ליעדי המבצע" (סעיפים 6-7 להכרעת הדין). הסוכן בעדותו הכחיש הטענה כי סחר בסמים בתקופת הפעלתו. בית המשפט ביסס קביעתו על עדות הסוכן בת.פ.782/05 במשפטו של יעד אחר, וקבע שהסוכן המשיך לסחור בסם גם בתקופת הפעלתו. לכך צירף בית משפט את עדותו של עד ההגנה, משה יפרח, שהעיד כי הוא והמערער רכשו סמים מהסוכן, ימים ספורים לפני חשיפת המבצע, עדות התואמת את עדותו של המערער; את כמויות הסם, אותו טען הסוכן כי רכש מהמערער, אשר היו קטנות מהממוצע למנה; הקלטת המתעדת את העסקאות בין הסוכן למערער, היתה באיכות גרועה עד כי יש מקום לחשוד כי הסוכן ניסה לטשטש את האמור בה; התמלול היה רשלני, חסר במקרים מסויימים ולא מדוייק באחרים.