פסק-דין בתיק עפ 418/05

1.       לפני ערעור -

          " (...) על החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה בתיק 10863/98 אשר לפיה נדחתה בקשת המערער לחשב את תקופת הפסילה מיום 25.9.99".

2.       טענות המערער

א.      המערער הועמד לדין בפני בית המשפט קמא (כב' השופטת נילי פלד) בגין נהיגת רכב כשרשיון הנהיגה פקע וחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום פקיעת תוקפו, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן - "הפקודה"), ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970 לפקודה.

          המערער לא התייצב למשפטו וביום 16.2.99 הוא הורשע בדין ונגזרו עליו חודש אחד של פסילה בפועל ו-3 חודשי פסילה על תנאי.

ב.       המערער טען שקיבל הודעה על גזר הדין "וכעבור פרק זמן מסויים, ביום 1.3.99, אך הואיל ואין ברשותו רשיון נהיגה סבר שאין מה לעשות בנושא ההפקדה".

ג.       המערער טען כי ביום 25.9.99 ביקרו אצלו שוטרים עם הוראה לתפוס את רשיון הנהיגה. המערער טען כי הודיע לשוטרים כי רשיון הנהיגה שלו, שהיה בתוקף עד שנת 1997, אבד לו. בעקבות כך, טען המערער כי נתבקש לחתום על תצהיר בדבר אובדן רשיון נהיגה ואכן הוא חתם על תצהיר "אשר צורף להוראה בדבר תפיסת רשיון והוחזר לבית המשפט לתעבורה בחדרה, ומסר העתק מרשיון הנהיגה הזמני שהיה ברשותו למשטרה".

ד.       המערער טען כי "עקב חוסר תשומת לב בית המשפט לא בדק את המסמכים אשר הוחזרו על ידי המשטרה ולא ראה את התצהיר ומכאן לא חישב את תקופת הפסילה מיום 25.9.99".

ה.      המערער טען כי פנה למשרד הרשוי בשנת 2002 ושם נמסר לו כי הפסילה נמחקה ממסוף משרד הרשוי והוא קיבל רשיון זמני לתקופה מיום 23.6.02 עד 23.12.02.

ו.       המערער טען כי בית המשפט קמא חישב למערער את תקופת הפסילה מיום
23.12.03, היום שבו הסתיים תוקפו של הרשיון הזמני שקיבל 6 חודשים קודם לכן.

ז.       המערער טען כי פנה לבית משפט קמא פעם נוספת וביקש לתקן את מועד חישוב הפסילה על סמך המסמכים שבתיק בית המשפט "אלא שבקשתו נדחתה בטענה כי כבר ניתנה החלטה ביום 14.2.05".

ח.      המערער טען כי ביהמ"ש קמא טעה בקובעו כי הפסילה תחושב מיום 23.12.02 וכן כי בית המשפט טעה בכך שלא בדק את המסמכים אשר הוחזרו על ידי המשטרה, כאמור לעיל, "ומכאן היה עליו לחשב תקופת הפסילה בהתאם לתצהיר ולקבוע כי התקופה הסתיימה או תחושב מיום 25.9.99".

ט.      על שום כך ביקש המערער לקבל את הערעור ולקבוע כי תקופת הפסילה תחושב מיום 25.9.99 .

3.       טענות המשיבה

א.      באת כוחה המלומדת של המשיבה, עורכת דין גב' שלי זאבי, ביקשה לדחות את הערעור.

ב.       באת כוח המשיבה טענה כי המערער אמנם לא נכח בעת מתן גזר הדין אבל ביום 1.3.99 נשלח אליו, באמצעות הדואר, העתק מגזר הדין. לדבריה, אין חולק כי המערער לא הפקיד את רשיון הנהיגה שלו ואף לא הפקיד במזכירות בית המשפט תצהיר בדבר אובדן רשיון הנהיגה.

ג.       עורכת דין זאבי טענה כי מירוץ תקופת הפסילה מחושב לפי הוראות תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - "התקנות"). על פי תקנה זו, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה למזכירות בית המשפט שהטיל את עונש הפסילה הצהרתו של בעל רשיון הנהיגה על כך שרשיונו נפסל או אבד.

          בעניננו, טענה עורכת דין גב' זאבי, המערער לא הפקיד תצהיר כאמור. לדבריה, "מה שכן היה, שהשוטרים הגיעו לביתו כשראו שהוא לא מפקיד את הרשיון ושם באמת הוא חתם על תצהיר ונתן לשוטרים את זה ביד (...) צילמנו את התיק של בית משפט השלום ובאמת הוברר כי התצהיר לא הופקד בידי המזכיר. השופטת פלד, כאשר היא דחתהאת הבקשה, היא מציינת שמעולם לא הופקד תצהיר כזה ולכן היא מורה על חישוב הפסילה החל מדצמבר 2002 שאז פקע לו הרשיון הזמני".